לפני כ-15 שנה, כאשר עליתי מהונגריה, החלטתי להפוך לישראלית לכל דבר. אבל מה לעשות, קשה לעזוב שפת-אם בגיל 40 וקצת, ובתור עקרת בית את לומדת עברית בעיקר מהילדים ומהנכדים. על כן המשכתי לקרוא עיתונות הונגרית, שהפכה יותר ויותר זמינה עם התפתחות האינטרנט.
עד שהקריאה פתאום הפכה לכתיבה.
זה התחיל בזמן מבצע 'עופרת יצוקה'. באתר האינטרנט של העיתון היומי המוביל בהונגריה הופיעו כתבות שסגנונן הזכיר את הטרמינולוגיה של המלחמה הקרה. גם תגובות הגולשים נעו מאנטישמיות גלויה, עד בורות היסטורית ותרבותית עצומה. החלטתי לא להפקיר את השטח, והערתי על טעויות העיתונאים, שלא פעם נראו כמכוונים. למרבה ההפתעה, תיקנו את הכתבות, והיו גם כאלה שהורדו מן האתר.
לאחר זמן קצר קיבלתי פניה מעורכי האתר להצטרף לקבוצת 'בלוגרים' דוברי הונגרית מרחבי העולם. התברר שמעט מאוד מידע מיד ראשונה עומד לרשותם. החברה ההונגרית העכשוית היא ימנית ושמרנית, עם השקפה שמזכירה את שני העשורים שקדמו לשואה, בתוספת אנטי-ישראליות מובהקת – באווירה זאת קשה לזכות אפילו לסקירה אובייקטיבית על ישראל, שלא לדבר על כתבה אוהדת.
כשהתחלתי, לא חשבתי שאמשוך חוג כל כך נרחב של קוראים ומגיבים – מארצות הברית, קנדה, שוודיה, אנגליה, גרמניה, שוויץ, בלגיה, ואפילו מישראל. נכון להיום אני מעלה אחת לשבועיים כתבה מלווה בתמונות, אשר עוסקת בנושאים אקטואליים: המבצע בעזה, הבחירות, הפיגוע בבת עין, ביקור האפיפיור, הנאום של אובמה בקהיר – תמיד ממבט ישראלי. לצד אלה אני כותבת על חגי ישראל, על ימי החג של המדינה, וסתם על היומיום. לאחר כל כתבה מזדנבת שרשרת תגובות, ושאלות ותשובות עם הקוראים.
את ההתעניינות ניתן לכמת: בתוך 24 שעות, מעל 700 קוראים מרחבי הגלובוס, עם 12% תגובות – נתונים הזהים לאלה של עיתונאים מקצועיים.
 
 
אפשר להשפיע
התגובות מתחלקות לשלושה. ראשית, התקפות אנטישמיות, אנטי ישראליות, מבוטאות בשפה גסה. למגיבים אלה לא משנה על מה אכתוב, הם יחזרו תמיד על אותם הביטויים: ערבים מורעבים סגורים בגיטאות ומולם ישראל הברוטאלית, גוזלת האדמות; מדינה שאין לה זכות קיום ושלא יבלבלו אותם עם השואה – היא בכלל לא התרחשה.
לקבוצה השניה משתייכים מגיבים (ברובם תושבי הונגריה, חלקם יהודים) ששמחים לקבל מידע בלתי אמצעי על המתרחש בארץ, על החיים שמעבר לתמונות הדרמטיות האהובות על כלי התקשורת.
הקבוצה השלישית – מצפון אירופה ומצפון אמריקה – מביעים הזדהות כמעט בלתי מסויגת ותמיכה בישראל ובעם היהודי.
על פני הזמן שחלף התברר מעל לכל ספק שיש צורך ברור ב'שיווק' מסוג זה של ישראל – וישנם גם צרכנים! אפילו משרד החוץ שלנו חושב כך, ומעסיק 'טוקבקיסטים' – בעיקר בשפות הנפוצות. אבל דרך זו על דפי האינטרנט פתוחה לכולנו. חשוב מאוד – במיוחד לאור האנטישמיות והאנטי-ישראליות המתחזקת בעולם – שקהל רחב כמה שיותר יקבל תמונת מצב ריאלית על הקורה בארץ.
ברמה המעשית: כדאי לחפש פורום מכובד בשפה ידועה לנו היטב. חשוב מאוד לא להיגרר לתגובות קיצוניות, אלא להסביר בסבלנות את עמדתנו, ואם יש צורך לחזור עליה שוב ושוב (זה לא אומר שלא צריך לעמוד על עקרונותינו בהחלטיות ובנחישות!).
אם על ידי תגובות, ואם אל ידי בלוגים וכתבות - ניתן להשפיע על הקהל הבינלאומי; הם לא רוצים מניפסט פוליטי מנומק, הצהרות והרצאות – קצת סיפורים מחיי היומיום יספקו את הסחורה.
 
 

בימים אלה מתגבשת קבוצה לקראת השתלמות בנושא הסברה, תגובות והשפעה באמצעות האינטרנט – המעוניינים להצטרף ליוזמה זו יפנו במייל למערכת: [email protected]