כולם מסתכלים עלי בצורה מוזרה, מה עשיתי להם, האמת, זה לא אכפת לי, אני אעשה מה שאני רוצה ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות.
הלכתי לעשן סיגריות עם עידו. הוא חבר שלי טוב, כל הזמן אנחנו הולכים לעשן ביחד ומדברים על כל החבר'ה מה כל אחד עשה בשבת עם מי הוא יצא ואת מי אוהב. אני אוהב לעשן איתו, זה מעביר את הזמן וככה אני יכול להתעדכן בכל מה שקורה בפנימיה שלנו. סיימתי את הסיגריה והתחשק לי עוד אחת ובגלל שנגמרו לי כל הסיגריות ביקשתי מעדו שיביא לי אחת, הוא אמר שנגמר לו. אני יודע שיש לו עוד כי לפני רגע הוא הוציא את החפיסה וראיתי שיש לו יותר מחצי. מי יודע, אולי אחרי זה הוא מעשן עם חיים ומדבר איתו עלי אחרי שסיפרתי לו מה עשיתי בשבת. מי צריך חברים כאלה שמעשנים איתך ואחרי זה הולכים ומדברים עליך דברים מגעילים מאחורי הגב. אבל עכשיו הוא חבר שלי אז לפחות עכשיו אני אדבר איתו.
חזרתי לחדר בפנימיה ואחרי כמה דקות נכנס אחרי המדריך, הוא ביקש שאבוא איתו רגע לחדר של המנהל. אז באתי והתיישבתי על כסא הפלסטיק שהיה שם, המדריך התיישב לידי ומעבר לשולחן ישב המנהל. הם שאלו אותי מי נכנס שבוע שעבר לחדר מחשבים וגלש באינטרנט בלי רשות ועוד לכל מיני אתרים לא טובים. אמרתי שאני לא יודע ובכלל לא ידעתי שזה קרה. הם הסתכלו עלי במבט של לא מאמינים לך אבל לי אין ברירה, אני לא יכול להלשין על החברים שלי, אחרת מי יהיה חבר שלי.
בצהריים הלכנו לחדר אוכל, כרגיל האוכל של הטבח מלא שמן ומגעיל, אין לי מושג מי בכלל אוכל אותו חוץ מהצוות שבטח לא נעים לו מהטבח בגלל שהוא חבר שלהם. אני אוכל רק את הסלט ירקות, לפחות אני יודע מה אני מכניס לפה שלי. בכלל מי נתן לערבי הזה להיכנס למטבח ולגעת באוכל שלנו. כמה פעמים ביקשנו שהוא לא יכין את האוכל שאנחנו אוכלים, אבל כנראה שהם משלמים בזול מדי בשביל שיוותרו עליו. עודד התיישב לידי והניח את הפלאפון שלו עם מוזיקה מזרחית בפול ווליום. המדריך קם מהשולחן שלו וביקש שיכבה את הפלאפון אז הוא כיבה. עודד משתעמם מהר מאוד, אם אין לו מה לעשות הוא מיד מוצא משהו אחר, הפעם הוא החליט להתחיל לעשות מלחמת אוכל. הוא תפס את הקציצה על קצה המזלג והעיף אותה לקבוצה של כיתה י' בשולחן השני, הוא פגע באיתי, הוא הכי מפחיד בכל כיתה י' אבל לעודד לא אכפת, יש לו את הגב של כל הכיתה שלנו, כיתה י"א. איתי מיד חיפש מי זה והסתכל לכיוון שלנו, עודד כבר מזמן הסתכל עמוק לתוך הצלחת עם המבט הכי תמים שהוא יכל לעשות, ורק אני עוד הסתכלתי לראות איך יתפתח כל העניין. כנראה שאיתי חשב שאני זרקתי עליו את הקציצה כי שניה לאחר מכן החולצה שלי נמרחה ברוטב של הספגטי. את המלחמה האדירה שהתנהלה אחר כך קשה לתאר כי אפילו המדריך לא הצליח להרגיע אותנו ורק אחרי שהמנהל חטף קלמנטינה רקובה לפנים והתחיל לחלק עונשים כולם נרגעו. המדריך בא אלי ושוב קרא לי לבוא לחדר של המנהל, הם רצו שאסביר את מה שקרה אבל אני לא יכולתי לספר. קיבלתי עונש להישאר שבת, וכל ההסברים שיש לי בר מצווה לבן דוד ואמא שלי ממש תהיה עצובה לא הועילו. כשיצאתי חיכה לי עודד, הוא רצה לדעת מה סיפרתי, אמרתי לו שלא אמרתי כלום והוא הלך. הוא בטח פחד שישאירו אותו שבת והוא גם לא יוכל להגיע למסיבה של אורטל מהשכונה שלנו, לפחות אם אני לא אגיע שאחרים כן, בשביל זה יש חברים.
בערב היתה לנו פעילות לכל הפנימיה, הביאו איזה זמר מצחיק כזה עם גיטרה שניסה להעביר לנו מסר חשוב על החיים, משהו כמו שכדאי לנו להשתנות ולהיות ילדים טובים. כמובן שרק אחרי חצי שעה נתנו לו לדבר בכלל וגם זה רק אחרי שהמדריכים הוציאו את המפריעים החוצה ונשארנו רק חצי מהפנימיה. אחרי שהוא סיים הלכנו לשחק כדורגל, לפי המשחק נראה לי שאף אחד לא באמת הקשיב לו. אבי היה בהתקפה בקבוצה שלנו ואני הרמתי לו מהצד לנגיחה מול השוער לבד אבל הוא פספס וכל כך התעצבן שהתחיל להחטיף מכות לדודי מההגנה של הקבוצה השניה למרות שאני ראיתי שהוא בכלל לא נגע בו.
אחרי כיבוי אורות אנחנו מחכים לרגע שהמדריך יכבה את האור בלובי ויסגור את הדלת, כי אז כולם יודעים שאפשר לצאת מהמיטה ולהתחיל לבלות. דבר ראשון יוצאים אל הלובי, פותחים נרגילה, יש כאלה שמעדיפים סיגריה ותמיד מישהו מכין קפה. דודי מביא את הכרטיס של היס ומכניס אותו לממיר ואז כולם רואים סרטים עד מאוחר. אם אין סרטים מעניינים אז אנחנו עולים קומה ונכנסים לחדרים של קבוצות ט' וי'. מדליקים את האור ומתחילים להציק לכל מיני ילדים. לפעמים סתם נכנסים לחדר מתיישבים על אחת המיטות ומתחילים לעשן וכמובן לדבר ולקלל אחד את השני והשני את כל העולם. גם אני לפעמים עולה ומעשן בחדרים של הקבוצות האחרות בעיקר מתי שנגמרות לי הסיגריות כי אז כולם נדיבים ומחלקים חופשי סיגריות.
הכי אני אוהב בפנימיה את יום שישי כי אז אנחנו בדרך כלל יוצאים הביתה. אבל לפעמים אני מקבל עונש ונשאר שבת השלמה. בשבת הזאת נדפק גם איזה מדריך כי הוא צריך להישאר עם כל המופרעים של השבוע האחרון והוא מסכן כי גם הוא רוצה כבר לצאת הביתה ולהירגע מהבלאגן שעשינו לו במשך השבוע. בשבת הזאת לא עושים שום דבר חוץ מזה שמחכים שהיא תסתיים כבר ושכל שאר החברה יחזרו ביום ראשון מהבית והשקט המוזר בפנימיה ייפסק עם הרעש של החבר'ה. יש ילדים שתמיד נשארים בשבת בפנימיה למרות שהם לא עושים אף פעם צרות, להיפך הם תמיד שקטים כאלה ועושים מה שהמדריכים מבקשים מהם. אף פעם לא הבנתי מה יש להם לחפש בפנימיה ולא בבית.
ביום חמישי כשאני יודע שלא עשיתי שום דבר רע למדריכים אני מתקשר לאמא שאני מגיע הביתה מחר והיא מתכוננת ומכינה לי את האוכל שאני הכי אוהב. אבל אחרי שאני מסיים את האוכל שהיא הכינה אני מתחיל להשתגע ממנה כי היא מתחילה לשאול אותי מה שלומי ומה עשיתי השבוע ואיך הלימודים ועוד כל מיני שאלות מעצבנות אז אני מתרגז עליה ואומר לה שתפסיק להתערב בחיים שלי ואני יורד לשכונה לשבת עם החברה על הספסלים ליד הקיוסק. שם אני פוגש את כל החבר'ה שלא ראיתי כבר שבוע ואחרי חיבוקים וכיפים אחד לשני אנחנו מתחילים לעשן לדבר ולקלל את כל העולם. אני גם מקלל זה משחרר אותי ואני מרגיש ככה יותר טוב וחוץ מזה כולם מקללים אז אני חושב שאין בזה שום בעיה. בערב אנחנו הולכים למסיבה ואז אנחנו מתחלקים לשתי קבוצות, אלה שתופסים בנות ואלה שלא, אני באלה שלא. אחרי המסיבה אני חוזר הביתה והולך לישון, כשאני מתעורר בצהריים אמא כבר מחכה לי עם האוכל ושוב אני רק מסיים את האוכל היא משגעת אותי עם השאלות שלה אז אני הולך לטלויזיה ועד הערב אני יושב על הספה ומפצח גרעינים.
ביום ראשון אני חוזר לפנימיה ופוגש את כל החברה כבר בהסעה אבל את המדריך אני פוגש רק בפנימיה מחכה לנו בשער. אני נותן לו כיף והולך לחדר, אחרי זה אני רואה אותו עוד פעם במועדון של הקבוצה שם המדריך מנסה לעשות לנו פעילות כיפית אבל כמובן שאף אחד לא שם עליו ועושים לו רק צרות. הפעם הם ממש הגזימו, עודד נעמד והתחיל לצעוק על המדריך ולקלל אותו כמו מטורף וחיים תלש את כל התמונות מהקיר ועידו רק ראיתי את המבט שלו והבנתי מה קורה לו הוא ממש השתגע מהשבת בבית. עידו התקרב אל המדריך בתוך כל הבלאגן, לאט לאט הוא הוציא מהכיס סכין קופצת ובא לדקור את המדריך.
רצתי מהכסא שלי ודחפתי ברגע האחרון את המדריך. הוא נפל וחטף מכה חזקה בראש, עידו מיד החזיר את הסכין לכיס וחזר לשבת.
כולם מסתכלים עלי בצורה מוזרה, מה עשיתי להם, האמת, זה לא אכפת לי, אני אעשה מה שאני רוצה ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות.
העיפו אותי מהפנימיה, אבל אני שתקתי ולא הלשנתי.