שאי סביב עינייך וראי
הגיליון הזה – גיליון מורחב וחגיגי לרגל מלאת 30 שנים למטה בנימין – מנסה לחפון בכף יד קטנה מעט מהררי הסיפורים המרתקים שיכולים להשתלב במענה לשאלה מה היא בנימין ומה השיגה בשלושים שנותיה. וכל כמה שנפרוס את אצבעותינו ונאמץ את שרירינו לא נוכל לתת תמונה מלאה של כל המתרחש כאן, של האנשים המיוחדים שיש כאן, של המעשים הנדירים שנעשים כאן, אלא רק טעימה קטנה, קמוצה וקמצנית משהו, שנותנת בכל זאת טעם של משהו מהסיפור הכולל.
ככל שהצטברו סיפורי הגיליון הזה, כך צפו והקיפו אותו ניחוחות גאולה, ממש כך. כאילו קמו ועלו לתחיה לנגד העיניים מראות אותם נביאים חגורי שק העולים מהרי בנימין אלה ממש, ופיהם נוטף חרון וזעם ומנבא את החורבן והשממה והגלות וגם את הימים שיבואו אחריהם.
בימי היום יום קשה לנו לראות מעבר. לא רק שקשה לנסות ולהבין את עוצמת השבר שבחורבן, בכניעה של עם שלם, במוות בחוצות, ביציאה כבולת ידיים לגלות, בהשפלה, בהרס, בתחושת הקץ לכל; קשה לנו לחוש אפילו שהגיע הסוף לימים הארוכים שבהם חיו יהודים בתוך החורבן שאותו ניבאו הנביאים ההם, בהימלטות, ברדיפות, בהשפלה; וקשה לנו להתרגש מכך שדווקא אנו זכינו לראות בעינינו איך פסוקי נבואות הנחמה של אותם נביאים הולכים ולובשים צורה מול העיניים: בנים מרחוק נקבצים ובאים, ערים נשמות מיושבות, כרמים ניטעים בהרי שומרון.
הגאולה, כפי שהבטיחו לנו, באה קמעה, באה בייסורים, ולא תמיד מוחשת. ב-30 שנות מטה בנימין ידענו – ועדיין אנו יודעים – ימים קשים של פיגועים ואסונות ואיומים ומאבק על הדרך.
הדרך כנראה עוד ארוכה. יש עוד פסוקים רבים שאנו מייחלים להגשמתם. הנה, הנה ימים באים.
מאירה דולב
תוכן
חשוון תש"ע, אוקטובר-נובמבר 2009
:
שלושים שנות התיישבות
אחת מתמונות הראשוניםמה היה המאורע המכונן בתולדות ההתיישבות בבנימין? תחיה עצר יצאה לשאול את ותיקי היישובים.
שלושים שנות חינוך
לא פעם נשמעת ההצהרה ש'בנימין היא מעצמה חינוכית',
אבל המעצמה הזו קמה וצמחה מכוחם ואישיותם של אנשים, שהשקיעו את נשמתם בחינוך הדור הבא.
.jpg)
יותר משלושים סיפורים
יותר משלושים סיפורים של קליטה, של התנדבות וחסד, של חקלאות ותעשייה, של אומנים ואומנותם, ושל אתרים ומסלולים – לאורך הגיליון החגיגי.