מעל בתי שכונת היובל בעלי וחרשה הסמוכה לטלמון כאילו תלוי היה בשבועות האחרונים שעון מתקתק בלתי נראה. שגרת היומיום לא מסגירה את המתח. הכביסה מתנפנפת, נשים חוזרות מעבודתן, ילדים צוהלים יורדים מהסעה. שום דבר לא רגיל, חוץ מהעובדה ששרים, חברי כנסת ועיתונאים הפוקדים את הרחוב תדיר כבר לא מושכים יותר מבטי סקרנות.

לאחרונה היו אלה השרים בוגי יעלון, עוזי לנדאו וסיורם המתוקשר של הח"כים של שדולת ארץ ישראל. יעלון סייר כמה ימים לפני פסח, יום לפני שנפל אלירז פרץ הי"ד. תקשורת, לבקשתו, לא התלוותה לסיור. אנחנו רוצים לחזק אותך מול כל הלחצים, אמרה לו, כמו לשר עוזי לנדאו שביקר באיסרו חג, ישראלה רמר מחרשה שביתה תלוי ועומד בבג"ץ. ולבקש שתעשה מה שאתה יכול בשבילנו. גרנו בקרוואן שש שנים, עם ששה ילדים, היא ביקשה להביא בפניו את נקודת המבט האישית. כשהגענו לא היה כאן כלום. אבל ברור היה שהמקום הזה בעל חשיבות אסטרטגית לכל מדינת ישראל. את הקרקעות המדינה הכשירה. משרד השיכון השקיע. כשליח שלנו, כמי שבראש החנית, וצריך הרבה כוח מול כל העולם, אנו מבקשים שתתאמץ בשבילנו.

בשכונת היובל בעלי פותחת אליענה פסנטין תנ"ך בחצר ביתה, מצביעה על מקום משכן שילה, הנראה היטב מחלונות הבית, ומחייה מחדש את כלל "כל הרואה" – מכל מקום שבו ניתן לראות את המשכן מותר היה לאכול מן הזבח המקודש. אבל עדות ההיסטוריה ועוצמת האנשים לא נספרים בבג"ץ.

יעלון מיעט להצהיר הצהרות, אבל ניתן היה להבין מדבריו. לנדאו אמר ללא כחל ושרק, וכמוהו הח"כים של שדולת ארץ ישראל: את חרשה והיובל יש להכשיר אחת ולתמיד. בממשלה צריך שתהיה חזית שלא מוכנה לעמונה שנייה, יעץ לנדאו, וברק צריך לדעת שיש מולו עמונה כפולה ומכופלת.

אבל שר הביטחון נותן שוב ושוב תשובות מתחמקות. "המצב רגיש" זה תכסיס השהיה שלא מציג עמדה ברורה של המדינה. "כל ההשהיה נובעת לדעתי מתרגילים ואילוצים פנים מפלגתיים של ברק", אומר אבי רואה, יו"ר המועצה,"מול אלה שנושפים בעורפו לפינוי מאחזים. לכן הוא מחפש תרגילי השהיה. הרי ברור שרוב השרים חושבים שצריך להסדיר את חרשה והיובל, ואף אחד לא רוצה להיכנס למהלך של פינוי. יש למדינת ישראל מאבקים יותר מהותיים לעסוק בהם. אבל עדיין ארגוני השמאל הקיצוני, כמו שלום עכשיו ויש דין, ששמו להם מטרה להילחם בהתיישבות בכל האמצעים, מנסים להרוס בכל דרך, ובג"ץ משמש להם כלי להעצמת פעילותם, למרות שהם יודעים באופן ברור שציבורית יש להם התנגדות גבוהה והאהדה אליהם יורדת".

אנשי המשפטים

אפילו בסיור שחציו מקצועי, שוב ושוב צצו אמירות המציירות תמונה עגומה: אנשי המשפט הם השולטים במה שייעשה בשטח. גם כאשר לא מדובר בענייני בג"ץ ובתים, אלא בעניינים אלמנטריים כמו מתקני טיהור שפכים, גם כאן היועצים המשפטיים למיניהם תוקעים ומשבשים.

שר התשתיות עוזי לנדאו החל את ביקורו במט"ש בטלמון, המשיך בחרשה, בתל שילה, והתיישב עם פמליית משרדו וצוותים מקצועיים רבים לישיבת עבודה במרכז המבקרים.

מטה בנימין מתחזקת 13 מתקני טיהור שפכים (מט"שים), נאמר לו, מספר שיא במועצות אזוריות, ונתקלת שוב ושוב בקשיים בקבלת אישורים למט"שים נוספים. גם בנושאים אחרים של קווי מים, תחנות שאיבה, וקידום פתרונות להשקיה חקלאית ולהשבת מים לחקלאות, נתקלים בערימות של קשיים. השר התייחס ברצינות והבטיח לבחון ולקדם.

אבל אבסורד אחר הדאיג את השר עוד יותר: ל-82% מהאוכלוסיה היהודית ביהודה ושומרון יש הסדר מתקדם לטיפול בשפכים. ל-360 כפרים פלשתיניים באותו מרחב אין אף מתקן. השר תמה: "איך אפשר להסביר את זה? אנחנו נותנים להם מים ובתמורה מקבלים ביוב שמקלקל את המים שלנו. לא ניתן יותר מים בלי שנראה תכנון מט"שים. לעיר החדשה רוואבי לא ניתן טיפת מים בלי שנראה לאן הביוב הולך".

רגע לפני הירידה לפרטי הפרטים של הדיון המקצועי, עמד לנדאו ואיחל לכל העוסקים בהתיישבות: חיזקו ואמצו, ו"כל אשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".