כמדי שנה מזה 11 שנים, אנחנו - נוער כוכב השחר - פתחנו את החופש בשבוע של התנדבות -קיטנת איל"ן לילדים בעלי מוגבלויות. ההכנות לקייטנה מתחילות כבר בסביבות פסח. כבר אז התגייסנו כולנו ויצאנו להתרמות במקומות שונים. הקייטנה כולה מבוססת על תרומות ומנוהלת על-ידי נערים מהישוב, כמובן בשיתוף רכזי הנוער המקסימים שלנו.

השנה היה מרגש במיוחד לראות את הנוער מתמודד עם מצבים לגמרי לא צפויים בשבוע שלפני הקייטנה. כשהכל היו על סף ייאוש, וכבר היה נדמה שאפשר לכבות את האור במשרד של היישוב ולחזור הביתה, החלטנו כולנו פה אחד שאנחנו לא ניתן לזה לקרות. אנחנו נקיים את הקיטנה שלנו ויהי-מה. חדורי כוח ומוטיבציה עוד יותר גדולים המשכנו בעבודה הרבה שנתקלנו בה ברגע האחרון.

אל הקייטנה הגענו מחוזקים ומאוחדים, ופינו מלא שירה כים. קיבלנו את הילדים בתופים ובמחולות, והם הצטרפו אלינו בשמחה. עם כל יום שעבר גבר המוראל, והחיוכים על פניהם של הילדים ועל פנינו גדלו.

השבוע היה מלא באטרקציות: טבלנו בבריכה, קפצנו על מתנפחים, גילינו שבסופרלנד לא תמיד צריכים לחכות בתור, הרכבנו

את משקפי התלת-מימד, אבל בעיקר נהנינו מהאווירה הטובה והמשפחתית.

באנו לשבוע כדי לתת מעצמנו, לבטל את הרצונות שלנו למען האחר. וכמה שנתנו יותר, ככה קיבלנו. חזרנו הביתה עייפים ומותשים, אבל מחוזקים יותר משיצאנו.

תודה רבה לרכזי הנוער המהממים שלנו, שזכינו להעריך ולהכיר מחדש. תודה לכל התורמים, שהקייטנה מבוססת על תרומותיהם.

(נוער כוכב השחר)

טלמון ברמלה

שבוע כזה רמלה לא ראתה מימיה. יהיה קשה להעביר את התחושה, אבל ננסה בכל זאת:

כל בוקר התעוררו בני הנוער של טלמון ב 06:30 בכדי לסדר את המתנ"ס בו ישנו, ויצאו – כ-50 חבר'ה (!) להתנדבויות מגוונות - מועדונית קדימה של ילדים ממשפחות נזקקות קיבלה אותנו ליומיים של התנדבות, ונוצר חיבור מדהים שגרם גם לקשוחים שבנוער לשחרר איזו מילה רגשנית חמה (הם התעשתו מיד, אל דאגה); במועדוניות הביתיות התנדבנו כל השבוע והחבר'ה הפכו לאחים בוגרים ממש; בית ספר יובלים לילדים עם צרכים מיוחדים עבר יום של משחקי חברה ופעילות יצירה על ידי החבר'ה שלנו, ולבסוף חזה בהצגת הקאמרי הידועה -"אליעזר והגזר" (גזר מעשן?!); במע"ס (מפעל תעסוקתי לאנשים עם צרכים מיוחדים) האווירה כבר עלתה כמה רמות כשהחבר'ה גם עזרו בייצור השוטף וגם ארגנו קריוקי שמח שהקפיץ את האווירה. המקום האחרון שנתנו וקיבלנו בו באותו שבוע היה בית נועם בקריית אונו, לפני החזרה הביתה, כשחבר'ה מכתתים רגליהם בכל המרכז עם תיקים גדולים רק כדי להגיע ולהתנדב גם בסוף השבוע...

(שי מימון, רכז נוער טלמון)