בשעת חשיכה בערב מקסים (ולצערנו בלי גשם), נפגשו כ- 30 איש במעלה הגבעה הסמוכה למגרון.

לו היה נכנס איש זר לפגישת החבורה, הוא היה רואה קבוצת אנשים רגילים, כשאר בני האדם. הוא לא היה יודע שמסביב לכל אדם בחדר, מקיפה הילה אנושית חוצה תרבות וגיל. אנשים פשוטים שמשקיעים באופן קבוע מספר שעות שבועיות, בתוך ההמולה של חייהם – משפחה, לימודים ופרנסה, למען הקהילה במקום מגוריהם, סוחבים איתם לכל מקום שאליו יגיעו את האור המוקרן מהם החוצה כלפי הקהילה במקום מגוריהם.

באמצע חודש כסליו נאספו כולם לערב היכרות של מתנדבי ארגון "ידידים" במטה בנימין, מתנדבים אשר תורמים שעות שבועיות לקהילה, תמורת מלגת לימודים.

במרכז המבקרים והיקב "נחלת בנימין" היינו שיכורים ולא מיין. הנוף עוצר הנשימה והיקב המדהים הוסיפו לאווירה המיוחדת של הערב. כל אחד בתורו, בכירי המועצה ובכירי ארגון "ידידים", דיבר עם המתנדבים על חשיבותה של ההתנדבות – לקהילה ולסטודנטים עצמם, והדגיש את חשיבותה של ההתמדה והחיוך הפשוט להנעה של תהליכים חסרי גבולות בנפש האדם.

המנה האחרונה שהוגשה – אחד המיצגים המוקרנים ביקב, חיזקה בכולנו את ההרגשה שחבל בנימין הוא הבית שלנו. מתוך אותו חיבור חזק שלנו לבית, נמשך הכוח להמשיך ביתר עוז את התרומה לקהילה שלנו. אצלנו לא הייתה ולא תהיה הקפאה – אנחנו ממשיכים לבנות...

כולנו הרגשנו חלק מדבר עצום, חלק מגלגל השיניים המניע חוסן קהילתי.