מאז שמעתי את המשפט היפהפה הזה לראשונה, הוא חקוק בזכרוני: "בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו, ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבה).
המשפט הזה הוא מתמצת בעיניי את מהות מערכת היחסים שלנו עם הבורא והבריאה. הקב"ה ברא את העולם בשבילנו, הוא בעל הבית, אבל אנחנו קיבלנו את המינוי להיות המנהלים בפועל. מכאן זו האחריות שלנו מה שקורה כאן, גם כלפי הבריאה וגם כלפי הבורא.
כיוון שקיבלנו את המינוי הזה, ברור שאנחנו יכולים לו. ונכון שהבריאה מאותתת בשנים האחרונות שאנחנו לא בכיוון הנכון, אבל אנחנו עדיין יכולים לתקן. רוצים דוגמא? זוכרים את המהומה הסביבתית בעניין החור באוזון? זו הייתה הפעם הראשונה שהייתה מהומה בקנה מידה עולמי סביב בעיה סביבתית שהבנו שאנחנו אחראיים להיווצרותה. לקחנו אחריות, נמנענו מלהשתמש בחומרים שיצרו את הבעיה, וכעבור כמה שנים כבר רואים שינוי לטובה, ואנשי המקצוע מעידים על החור ההולך ונסגר.
אני מבינה מהסיפור הזה שלטבע כוחות שיקום אדירים, ושמספיק שאנחנו נימנע מלהפריע לבריאה, והיא תוכל לחדש ולרפא את עצמה. ויש כאן הרבה מה לרפא. החל משכבת האטמוספירה שמתעבה עקב ריבוי הזיהום שנוצר מעודף תעשייה, תחבורה ועוד, ויוצרת את שינויי האקלים, ועד היכחדות זנים של צמחים ובעלי חיים עקב ניצול לא נכון של משאבי הטבע, שנמצאים כאן עבור כל החי על פני כדור הארץ.
אז איך עכשיו אנחנו יכולים לתקן? יתכן שאנחנו צריכים לחזור לנקודת ההתחלה, ולהתבונן שוב מתוך התפעלות בבריאה ובגאונות האלוקית המתגלה דרכה. הרמב"ם היה אומר שעל המבקש לקבל הוכחה לקיום ה' רק צריך להתבונן בבריאה.
מתוך המקום של הכבוד והאהבה לבריאה, נודה עליה ונרצה לשמור עליה.
מתוך ההבנה שאנחנו חלק מכל זה ושיש לנו השפעה על הדברים, נשתדל לסור מרע.
מתוך הקבלה של האחריות שיש לנו כמנהלים בפועל, נתאמץ לעשות טוב.
ומה זה אומר בשטח?
נשמור על ניקיון הסביבה.נשתדל להגדיל צריכה מקומית על פני בינלאומית.נפחית פסולתעל ידי עידון תרבות הצריכה שלנו ופיתוח הרגלים של צריכה מודעת.
נפריד פסולת, נגדיל את המיחזור, ונעשה כמה שיותר שימוש חוזר בדברים.
מול המשימה הענקית כביכול של הצלת הבריאה, כל אחד מאתנו עלול להרגיש בלתי משמעותי, ולכן לא לעשות כלום. לא כך הדבר. גם המסע הכי ארוך מתחיל בצעד אחד קטן, ועם ישראל, יותר מכולם, מבין עד כמה איחוד המעט של כל אחד הופך למשהו גדול.
להשתמע בעזרת ה' בגיליון הבא.