חום יולי אוגוסט שולח אותי מדי פעם לבריכה לטבילה קרירה וצוננת... בבריכה השילונית הקטנה הצפיפות רבה, ובכל זאת מדי פעם מציבים מסלול מיוחד לשוחות. והפעם, מה לעשות – המצופים לא הוצבו והמסלול של השוחות לא עמד לרשותי. וכבכל זאת רציתי לשחות - אז מה עושים?
פשוט מתחילים לשחות... מפלסים דרך בין כל הזאטוטים-הגלגלים-והמצופים, בלי לעכב את עצמנו בשאלות מחשבות ותהיות - בלי לשאול מה יהיה, איך אצליח לשחות את זה, איך אפשר בצפיפות הזאת לחתור קדימה... אין סיכוי לשחות ברצף...
וזהו רגע של הכרעה - האם להיכנע לקול הזה שאומר "אל תנסי, זה לא יצליח, היום צפוף פה כל כך שאין סיכוי...; או לבחור לראות את זה אחרת - לשמוע לקול אחר, ברור והחלטי, הקובע ש"אני רוצה לשחות את זה ...".
וזו שאלה של בחירה, ודרך הסתכלות, ונקודת מבט על העולם.
כי לפעמים צריך להחליט האם להיות פסיבית ולקבל את הסביבה כלא מאפשרת, או ליצור וליזום לעצמך סביבה אחרת, לפי הרצוי לך.
כל כך הרבה קולות מעכבים יש בתוכנו, וכל מה שצריך זה רק להחליט בשבריר שנייה לאיזה מהם אנחנו רוצים להקשיב, איזה קולות אנחנו רוצים להחליש, ואיזה קולות יקבלו ביטוי מעשי בחיינו.
וזה מה שעושה את כל ההבדל.
אז החלטתי.
החלשתי את הקולות המעכבים, והגברתי את עוצמת הקול שאמר לי - "לשחות - פשוט להתחיל לשחות...". וכשהגברתי את הקול הזה, הקולות האחרים נשמעו לי רפים חלושים ולא רלוונטיים. התחלתי לעשות תנועות גדולות של חתירה. כמובן שהיו הפרעות בהתחלה, אבל לאט לאט הזאטוטים זזו לצדדים והתחיל להיווצר מסלול של שוחים בלבד. ואיך כל זה קרה?
כי רציתי לשחות.
ופשוט פילסתי לי דרך.
לאחר כמה דקות של שחייה רצופה, מסלול השוחות היה לעובדה, ומבעד למשקפת השחייה יכולתי לראות את חברותיי מצטרפות אלי למסלול כאילו הוא היה שם מזמן...
אז מה למדנו מזה?
·להשתיק קולות שלא מקדמים אותנו
·להגביר עוצמת הקול הרצוי
·אם רוצים לעשות את זה - פשוט צריך לעשות את זה
איך? פשוט להתחיל - והשאר כבר יתגלגל ויבוא
·ולדעת שכשמישהו סולל לעצמו דרך, הוא מאפשר גם לאחרים להלך בה.
אם יש עוד תובנות, ספרו לי על זה, ואם יש רצון לתרגל את זה או להתאמן על זה, צרו קשר:
יעל אברהם 05242397218