בדומה לפרטנות הפקודות בצבא, גם חיי היום-יום היהודיים מבוססים על הלכות פרטניות. הלכות רבות מתייחסות גם לצבא (ראו בעיקר הלכות מלכים לרמב"ם). אולם, את ההכרעה ברוב דיני המלחמה מותירה ההלכה לסמכות המלך (רמב"ם הלכות מלכים פרק ה, א-ב): "אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה... ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם... מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת...".

הראי"ה קוק פסק שבנושאים כאלה, כאשר אין מלך הסמכות חוזרת לעם (משפט כהן, קמד). בעקבותיו כתבו פוסקי דורנו שהסמכות לפתוח במלחמת מצווה נתונה למפקד העליון של צה"ל, קרי לממשלת ישראל (הרב שלמה גורן, משיב מלחמה א עמ' קלז; ועוד רבים).

ומכאן, שלמדינה ישנה סמכות להכריע הכרעות רבות בהתנהלות המלחמה: היא המחליטה מתי לצאת למלחמה, כנגד מי, מתי להסתכן ומתי להרוג.

מוסר התורה בשדה הקרב

עם זאת התורה דורשת מהשלטון והצבא לפעול ב"דרך הישר" כפי שהדבר מתבטא בפסוק המובא בתוך פרשיות המלחמה - "ונשמרת מכל דבר רע" (דברים כג, י). אין כאן אמירה הלכתית קלאסית ומפורטת של אסור ומותר, אלא אמירה כללית שמחייבת התנהגות מוסרית בשדה הקרב.

מהי אותה דרך מוסרית, וכיצד אמור להכריע המלך כאשר אין הנחיה הלכתית מפורטת?

המלך מצווה לכתוב ספר תורה נוסף לעצמו (דברים יז, יח-יט): "והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים. והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' א-להיו לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשתם".

הר"ן (דרשות הר"ן, י"א) ביאר את מטרת הספר הנוסף: "אם יבטל שום מצוה לצורך תיקון זמנו, לא תהיה כוונתו לעבור על דברי תורה כלל, ולא לפרוק מעליו עול יראת שמים בשום צד, אבל תהיה כוונתו לשמור את כל דברי התורה הזאת, ואת החוקים האלה לעשותם. שבכל מה שיוסיף או יגרע, יכוין כדי שחוקי התורה, יהיו יותר נשמרים". כלומר, מטרת ספר התורה היא לכוון את המלך בבואו להשתמש בסמכותו.

דברים מפורשים בעניין זה כתב הראי"ה קוק (שו"ת משפט כהן, קמג): "ממשפטי המלוכה, שהם אינם על פי גדרי התורה של הלכות יחיד. ובמקום אחר בארתי, שגם אלה יש להם מקור בתורה, אלא שדרכי הדרשה בזה נמסרו לכל מלך כבינתו הרחבה. ומשום הכי [כך] צריך שיכתוב לו שני ספרי תורה... ומהם גם כן דיני המלחמה, בין מלחמת מצוה ובין מלחמת רשות...". כלומר, למלך ישנה סמכות להפיק מהתורה על פי דעתו את "משפטי המלוכה", שכוללים גם את דיני המלחמה. כל זאת, לצד ובנוסף לדיני המלחמה הקבועים בהלכה.

אתיקה צבאית במדינת ישראל

לאור דברים אלו מובן שגם לגבי צה"ל קיימים שני המאפיינים: מחד גיסא, יש לממשלה ולפיקוד הצבאי את הסמכות להכריע כיצד להלחם, ומאידך גיסא, מוטלת עליהם החובה להגדיר את הערכים הראויים לאור היהדות ולפעול לפיהם.

בצה"ל התעצבה האתיקה הצבאית בשורה ארוכה של החלטות והכרעות ערכיות שרובן נעשו על ידי אנשי השטח וזכו בדיעבד להכרה ממשלתית. חלק ניכר מערכים אלה תואמים באופן מופלא את מסורת ישראל, כגון, דוגמא אישית, "אחרי!", השמירה על חיי אדם ועוד. בסוגיות מסוימות ניטש ויכוח, ולעתים ישנה סטייה מדרכה של תורה. ולכן, דווקא בתחום ייחודי זה ישנה חשיבות רבה ליצור מפגש בין מסורת צה"ל לבין המסורת היהודית.

לצורך יצירת מפגש שכזה הקים מכון משפטי ארץ את אתר האינטרנט: "אתיקה צבאית יהודית", שמרכז חומר בסוגיה החשובה. חפשו באינטרנט "אתיקה צבאית" או בקישור:

http://www.dintora.org/Ethics/default.asp.