חופשת הקיץ הגיעה, וכולנו נמצאים באתגר הגדול של "יחד נעבור את הקיץ בשלום". אך מעבר לכך, החופשה מהווה סוג של אתגר משפחתי משותף, וביטוי עמוק לערכי המשפחה.

ניתן לראות את לוח הקיץ ולהתמקד בו (ואף אולי לספור ספירת הגומר עד לתחילת שנת הלימודים), אך נוכל לראות את הדגשים הרוחניים והערכיים שאתם ניתן לצעוד ולהתקדם במהלך השנה כולה. הקיץ הוא מין מראה שמשקפת לנו את מצבנו, ומזמן לנו אפשרות להמשיך בתהליך תוך העצמת הזוגיות, ההורות והמשפחה.

כדי לנצל נכון את ההזדמנות שמזמנת לנו חופשת הקיץ, חשוב שלא לשכוח כמה שלבים.

ראשית - הכנה משמעותית חשובה לקראת כל מה שעובר עלינו בחיים, ולא רק בחופשת הקיץ - אירוע משפחתי, תחילת אתגר חדש, תחילת שנת לימודים, ווגם תחילת חופשת קיץ, ועוד. המסר המרכזי בהתכוננות הוא שיש יכולת לחשוב ולבחון ולהתחבר, ולמצוא את מקומי במה שאמור לקרות. וזה כולל נוער ומבוגרים. וזה כולל תוכן ומשמעות, ולא רק כסף או סדר וארגון. והעיקר - זה נכון לכולנו.

עוד נושא חשוב הוא האמון - ראשית בעצמנו, כהורים - שאנחנו ההורים הטובים ביותר בעולם לילדינו, ובהמשך - בכך שאנו יודעים שאנחנו טועים לפעמים, אבל אנחנו רוצים ומוכנים לתקן ולשפר. ואחר כך - אמון בילדינו, שהם הכי טובים בעולם (ברור!?), ושאנו ההורים סומכים עליהם ויודעים שהערכים שקיבלו בבית יוציאו מהם את הכי טוב שאפשר, ובמיוחד בקיץ.

מעל זה קיימת השאיפה לגדלות - הרב שפירא זצ"ל היה אומר על פי דברי הספורנו, שהעניין הוא להתחנך לא להיות בינוני. תמיד עלינו להציב לעצמנו ולילדינו יעדים גדולים עם משמעות. מה שאתה בוחר לעשות - תעשה בצורה הטובה ביותר, מתוך הבנה שהחלומות הגדולים, והאנשים הגדולים, זוכים להגשים וליצור ולעשות, ובאמת גם הגיל לא מעכב, ובסופו של דבר השמיים הם הגבול.

עוד נושא שחשוב לשים אליו לב, הוא התמדה במעשה לעומת מעשה חד פעמי - נתינת צדקה של שקל אחד ביום, לעומת 30 ₪ בסוף החודש, גדולה יותר, מפני שבמעשה ההתמדה טמון ערך של מעשה שנעשה לטבע האדם. ואם נער או נערה מתרגלים בהתמדה לעשיית מעשה חיובי, הם הופכים זאת לקניין בנפשם, והופכים את עצמם לאנשים טובים יותר, וכמובן ועל אחת כמה וכמה אם גם אנחנו המבוגרים נצעד לאור ערכים אלו.

מעל אלה ניתן להציב את נושא החינוך לאחריות ולערבות. פעמים רבות אני שואל את עצמי מה המיוחד בחברה שבה אני חי? ותשובתי לעצמי היא האחריות והערבות. אחריות לקורה בעם ובמדינה, אחריות לתורה ולערכיה, אחריות לחינוך ראוי בארץ, אחריות לארץ. אחריות לקהילתי, אחריות למשפחתי. ואז אני נזכר בציור שראיתי לפני שנים רבות על איש אחד שמנסה להיות טוב בצבא וטוב באקדמיה ובחקלאות ובתורה, והאיש כמעט קורס. אז אחריות עם ערבות שבה יש לי יכולת להציב את הדגלים הגבוהים ולבחון את עצמי, במה בא לידי ביטוי הערבות ההדדית? ולדעתי, מתחילים במשפחה הקטנה שלנו, והערבות היא הבסיס להתפתחות המשפחה (כל כך קל לעשות טוב למישהו אחר, אך לאחים או להורים בבית זה קצת יותר קשה).

ערוץ, דגל ומפתח

הנה כמה משפטים קצרים ששמענו מהורים, נכונים לקיץ ונכונים לתמיד, שכדאי לכולנו לקרוא ולזכור:

• ישנם ערוצים רבים להורות נכונה – וכל אחד מאיתנו ימצא את הנכון לו ולביתו.
• נציב דגלים ונתמודד יחדיו עם האתגרים.
• המסרים הברורים והגבולות היציבים יעצימו את ילדינו, וכך נאפשר להם מרחב מחיה.
• הכלה, הקשבה ואמון - המפתח שלנו לחיזוק משפחתנו.
• נתייעץ ונייעץ, נחליף דעות, והעיקר - לא להסתגר.
• נוותר על המסכות שלנו וניחשף אל מול ילדינו - בעוצמות וגם בחולשות (הם יעריכו זאת מאד).
• כל מה שיש בי יש בילדיי - נעמיק באחדות וחיבור המשפחה, ונתעצם באחדותנו.
• את העצבנות / חשבונאות / פנקסנות – נשאיר מחוץ לבית.

הדברים שנכתבו כאן מתבררים ומתלבנים בעזרת עמיתים לחינוך הבלתי פורמלי, ולהם תודה.