הרכס המרשים ובראשו מבנה האבן הקסום של מרכז המבקרים "נחלת בנימין" ויקב פסגות הפך זה מכבר לאתר בנייה צפוף ועתיר ענני אבק. במהירות שיא הוערמו ויושרו ערימות העפר, הועמדו קירות אבן והוצבו קראווילות זו קרוב-מדי-לזו, כדי לקלוט את מפוני מגרון; והחולפים לידו בוהים ותוהים האם המראה הכללי הזה מזכיר להם יותר מחנה פליטים, מעברה או יישוב חדש.

רבים חשים מזה זמן מה שבסוגיית מגרון יש הרבה מעבר לפרטים שלה עצמה. היא נועדה כנראה לעמת ערכים, לחדד עקרונות, ולהציף אל מעל לפני השטח תמונת מצב מרה שכובסה במילים יפות וכוסתה באצטלה נאורה. הדברים הגיעו לשיא, כך נדמה, לאחר שתושבי מגרון השלימו את מבצע רכישת הקרקעות ועתרו לבג"ץ כנגד פינויים. ממשלת ישראל הכריעה שלא תתנגד לעתירתם, ומי שיושב על קרקע יהודית שנרכשה כדין אכן לא צריך לזוז ממקומו.

אבל בדיון בבג"ץ, נציגי הממשלה - קרי נציגי הפרקליטות - לא יכלו לומר זאת בפיהם שלהם. הם דיברו על חוסר מוכנות המבנים, על הרמדאן, ובמובלע הזכירו את הרכישה כמשהו שולי ושנוי במחלוקת. מי שהאסימונים שלו לא נפלו עד כה, ולמרות כל מה שחווינו בשנים האחרונות עוד ניסה להתחמק מההבנה שיש במדינה שלנו בעיה רצינית של משילות ושל שלטון בתוך שלטון, כבר לא יכול היה יותר לעצום את עיניו. לא שפקיחת העיניים משמעותה לאזור אומץ ולעשות אחת ולתמיד סדר בדברים ואולי אפילו לפטר את הגורמים הסוררים - לכך מסתבר שאין לנבחרי העם שלנו די אומץ - אבל לפחות הבעיה, הודות למגרון, צפה לה כמו סולר שחור על פני המים, ולא בקרוב היא תשקע.

בתשובתו נאות בג"ץ לדחות את פינוי היישוב ב-20 יום, והורה לפרקליטות לגבש סוף סוף תשובה סדורה תוך 19 יום. ולמרות שנדמה שעל פניו התמונה ודאית – הרכישות בוצעו כדין, ו-17 מתוך 48 המשפחות במגרון לא אמורות להיות מפונות, שכן הן אינן יושבות על קרקע ערבית פרטית – שום דבר במדינה שלנו לא ודאי. אפילו הפרשנות למה שנאמר בדיון האחרון בבג"ץ מתפצלת לשניים: האם עד 20 ימי הדחייה יש לפנות את שאר המשפחות שאמורות בכל מקרה להתפנות, או שיש לחכות עד לדיון הבא ולראות מה יוחלט בו.

בעוד הגורמים השונים מתווכחים, אבי רואה, ראש המועצה, סובר שבצד ההיבט העקרוני, יש כאן גם היבט פרקטי שאולי כדאי לקחת בחשבון. מכיוון שלא בלתי סביר שבג"ץ יורה בדיון הבא על פינוי בתוך ימים בודדים, לפחות של המשפחות שיושבות על החלקות שלא נרכשו, הדבר ייצור בלגן נוראי. במגרון יש עדיין דיונים מי עובר ומי נשאר, ולכן אולי יש יתרון מסוים בהעברת חלק מהמשפחות לפני הדיון בבג"ץ. "באשר להיבט העקרוני", אומר רואה, "אני מקווה שהפרקליטות תתעשת, וכמוה שופטי בג"ץ, למרות שיש להם קושי עם המציאות החדשה שנוצרה עם רכישות החלקות. בכל זאת גם תושבי מגרון, ככל אזרח במדינת ישראל, זכאים לסעד ותמיכה של גורמי החוק. ובסופו של דבר, למרות שחלק גדול מתושבי מגרון ייאלצו לעבור ממקומם הנוכחי, בהיבט היותר רחב הדברים יהיו בע"ה לטובת כולם, ויבוצעו מתוך הסכמה גם אם לא מרצון, לטובת כלל מדינת ישראל ויחסי האמון שבתוכה".