סבא מולי שלי, רננה אזולאי, שילה, תשע"ב

"מי זה?" שאלתי את אמא, "מי זה האיש בתמונה?"...

"זה הוא סבא שלך, סבא מולי זכרונו לברכה.

אולי באמת הגיע הרגע המתאים

לספר לך על סבא אהוב ונעים".

כשאדם אהוב ויקר לנו נלקח מאיתנו, אנו מנסים לשמרו בזכרוננו, כפי שהיכרנו אותו, במלוא כוחו. במרוצת השנים מופיעים אנשים חדשים בחיינו, ולעיתים אנו מצטערים על כך שלא זכו להכיר היטב, או בכלל, את היקר לנו.

תחושת ההחמצה הזו ליוותה את רננה אזולאי, תושבת שילה, שאביה מולי הופבאור נפטר לפני שש שנים ממחלת הסרטן, ובתה הקטנה שהם - נכדתו, לא זכתה להכירו.

רננה לא רצתה לוותר על דמותו של סבא מולי בחיי נכדתו, והחליטה לספר לשהם על סבהּ, באמצעות ספר מיוחד שיצרה.

הספר "סבא מולי שלי" נכתב במסגרת פרויקט גמר בתקשורת חזותית במכללת אמונה. הוא כתוב בשפה פשוטה ועמוס איורים מורכבים, שגם אותם יצרה אזולאי. האיורים עשויים בטכניקת קולאז' - פיסות נייר צבעוניות היוצרות תמונה מעניינת ורבת רבדים של אשליה ומציאות.

לאורך הספר, דרך סיפורים ומפגשים, מכירה שהם את סבא מולי, שהיה ממקימי היישוב שילה, איש משפחה מסור ונהג הסעות ישר דרך, אדם שמח וטוב לב, שהיה אהוב על ילדים ומבוגרים, ובוודאי זכור לרבים מתושבי בנימין הותיקים.

הבחירה ביצירת ספר ילדים כאלמנט הנצחה הלמה לדעת רננה את האופטימיות והחום של אביה.

מצד הקוראים זו לכאורה אינה בחירה קלה - להציף את נושא המוות בפני ילדים צעירים, אך לדעתי לא כדאי לחשוש מכך. זו הזדמנות להורה לעסוק בנושא מתוך מחשבה כיצד נכון להסבירו, ולא מתוך חוסר ריכוז בעת אסון המתרגש עלינו, חלילה.

הספר כתוב בצורה המאפשרת להעלות את זכרון בני המשפחה שכבר אינם, ושדמותם משמעותית לילדים.

בכורה נבונה בת חמש שהקשיבה רוב קשב לספר, ביקשה אחר כך לשמוע סיפורים על סבא רבא שלה, שנפטר כשהייתה בת שנתיים וחצי, לראות יותר תמונות משותפות של שניהם, ולבקר בבית שבו גר.

שורות הסיום בספר מבטאות היטב את הצורך ב"מפגש" עם הסב או בן משפחה אחר שאיננו, את הפשטות בה מקבלים ילדים את היעדר הדמויות במציאות, ואת הקסם שילווה אותם בהמשך חייהם:

"ואז סבא מולי נעלם לי פתאום,

ואני מבינה שנפגשנו באמצע חלום.

בבוקר אני קמה עם חיוך גדול על הפנים

כי היה לי סבא שאין לכל הילדים".

ניתן להזמין את הספר אצל רננה אזולאי, שילה. 052-6637266 [email protected]