לא פעם אני שומעת אנשים סביבי שאומרים "אני כל כך דואג/ת". האמת היא שיש לנו מספיק סיבות לדאגה: הבריאות, בן או בת הזוג, הילדים, העבודה, סוריה, איראן, נתניהו, ברק, מגרון.

לפני מספר ימים נפגשתי עם ידיד ישראלי שגר בגרמניה. פגישה שהבהירה לי שוב שדאגה היא בחירה.בשיחה בינינו הצגתי בפניו סוגיה אחת שהטרידה אותי, ופתאום שמעתי אותו אומר לי: "אל תעשי לך דאגות".

זו הייתה אמירה ספונטנית של מי שמתרגם לעברית עילגת את הגרמנית השגורה בפיו, אבל הקשבתי היטב למילים ומיד צצה בי תובנה: "אל תעשי לך דאגות", פירושו - שימי לב איפה האנרגיה שלך עכשיו. כשאת דואגת את מזינה את הדאגה, נותנת לה מקום ומאפשרת לה מרחב גדילה.

בכוחך להגדיל את תחושת הדאגה או להקטין אותה. האחריות להרגשה הזו- בידייך.

בספרו "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" כותב סטיבן קובי שהתמקדות בתחושת הדאגה יוצרת אדוות רבות שמעצימות אותה, ושהעצמת התחושה הזו מקפיאה את יכולתנו לחשוב באופן חיובי לגביה.

אז נוצר מצב שבו משמרים את תחושת הדאגה בלא יכולת לנוע קדימה אל פתרונה.

בנקודה הזאת כדאי לדעת שלמחשבות על דאגות יש טבע משונה. הן לפעמים הופכות להיות נבואות המגשימות את עצמן. קובי מכנה זאת חשיבה ריאקטיבית, פסיבית, מגיבה.

כשאני אומרת לעצמי "אני דואגת" - אני פשוט זורמת עם ההרגשה הזו, וליתר דיוק נכנעת לה. כדי לצאת מזה יש לאמץ חשיבה אחרת, יוזמת, פרואקטיבית. ועל כך ארחיב בפעם הבאה.

@ מה אתם חושבים על דאגות ועל בחירות? מצפה לתגובותיכם.

יעל אברהם - אימון אישי למי שרוצה חווית שינוי וצמיחה

052-4239718 [email protected]