בתוך סערת ההפגזות בדרום, כמעט ונשכחו הכותרות על דחיית הדיון בבג"ץ על הריסת עמונה. מי שינסה לשחק "מצא את ההבדלים" בין תשובת המדינה האחרונה בעניין עמונה, לתשובתה בעניין מגרון, לא יתקשה למצוא הבדלים עתירי משמעות. לראשונה התייחסה המדינה רק לחלקות שעליהן יש טענת בעלות, ולא לעמונה כולה, כפי שהיה במגרון. הבדל משמעותי נוסף הוא דרישת המדינה שהעותרים יוכיחו את בעלותם. כזכור, במגרון הם לא נדרשו לכך, ולא רק זאת, בעתירה מקבילה שהגישו לבית משפט השלום בתקווה לזכות גם בפיצויים, לא הצליחו העותרים כנגד חלקות מגרון להוכיח בעלות, מה שלא שיבש דבר, באופן אבסורדי, במהלכי עתירתם לבג"ץ.

יש יותר מסיבה אחת להבדלים האלה, מסביר אבי רואה, ראש המועצה. במגרון היתה עקשנות של הפרקליטות, שאולי נבעה מחשש גדול שלה מפני זעמו של בג"ץ לאחר שהיה צו חלוט. וגם המאבק של תושבי מגרון השפיע לחיוב בזירה הפוליטית. מלבד אלה גם ההרכב האנושי התחלף – גם בבג"ץ וגם בפרקליטות. "גם אם מדובר כרגע בדחייה לחצי שנה, הרי שרואים בבירור הבדל בגישת המדינה, כלומר הפרקליטות - לנסות להסדיר בדרכי שלום, ולא רק להרוס, יישובים שעומדים על כנם כל כך הרבה שנים – כזכור עמונה בת 16 שנה, וגבעת אסף בת 11. כנראה שגבעת האולפנה ומגרון שילמו את המחיר על היותן קודמות יותר בתהליך האיטי הזה שקורה. האחרים כנראה ייהנו יותר מהשינוי הזה".