תעמולת בחירות בשיטה הפוליטית המלוכלכת? גם אנחנו נוקטים בכך לא פעם. בפרט כשילדינו הגיעו לגיל שבו אנחנו נאלצים להביט בהם מהצד ולתת להם לעשות את הבחירות שלהם. לרוב זוהי משימה קשה מאוד. כמעט בלתי ניתנת ליישום
בתקופה משוגעת זו, נדמה שאין מפלגה אחת שבכל תהליך הבחירות לא החליפה יושב ראש, חברים, שם או מצע.
הנבחרים מנסים בכל תוקף לרכוש את ליבנו, הבוחרים, ומשתדלים להעלות את אחוזי ההצבעה בהם, באמצעות כל מיני קמפיינים שונים ומשונים.
יש כאלה שעושים זאת דרך פרסום ההצלחות והיעדים, ויש כאלה שעל ידי רמיסת הזולת והשחרתו מבריקים את שמם הפרטי והמפלגתי.
אבל עזבו, לא בזה אני רוצה לשתף אתכם, אלא על הבחירות האישיות שלנו - ההורים.
בכל רגע ורגע אנחנו בחיים בוחרים. אפילו עוד לפני שהרגע נוצר.
לפני יצירתנו בוחרים בשבילנו את בת או בן הזוג. בן פלוני לבת פלוני. אך בחיינו הארציים אנו בוחרים את בן או בת זוגנו, ורבות מתקשים בביצוע מטלה זו.
התינוק, עם בואו לעולם, בוחר האם לשאת קולו בבכי בכל חודשיי חייו הראשונים ובכך למרר את לילות אימו ואביו, או להיות רך נולד שקט ונוח, המחייך לכל מי שנקרה בדרכו, כולל ציורי השחור-לבן שמדביקים לפרצופו בדופן העגלה, גם אם אלו פרצופי רבנים מטילי אימה.
מרבית ילדיי בחרו באופציה הראשונה. היו לנו לילות לבנים ארוכים שבהם מצאתי את עצמי מטלטלת מעדנות עולל רך בניסיונות להביאו לשינה, אשר תמיד עלו בתוהו. לאישי היקר הייתה את זכות הבחירה האם להתעורר מהבכי או לא. בלית ברירה הוא בחר ב"כן" (כוח הזרוע בשילוב איומים), אבל ישנם גברים רבים שבוחרים לא לשמוע. ולמה אני אומרת בוחרים? כי הרי כשהאישה בבית חולים, אחרי הלידה, הם הרי קמים מכל פיפס הכי קטן.
כשהילד גדל אנו בוחרים לאיזה גן לשלוח אותו, ואז אם נפלנו על גננת לא מוצלחת, אין לנו למי להתלונן, זוהי הבחירה שלנו.
כשילדינו רבים ניתנת לנו האפשרות אם להישאר אדישים או להרים קולנו בשיר וקריאות קרב שיפסיקו כבר. אני לא יודעת מה קהל הקוראים בוחר, אבל אני דוגלת בשיטת הצעקה האחרונה.
ישנו גיל שבו אנחנו נאלצים להביט מהצד ולתת לילדינו לעשות את הבחירות שלהם. לרוב זוהי משימה קשה מאוד. כמעט בלתי ניתנת ליישום. ואז - אז אנחנו מייצרים תעמולת בחירות בשיטה הפוליטית המלוכלכת.
הקמפיין הכדאּי
הקמפיין הכדאּי פירושו 'טחינת מוח' ושכנוע אגרסיבי מול הילד. זוהי שיטה שפועלת על פי כוח הכדאיות. לדוגמא: הילד מתלבט האם ללכת ללמוד במוסד רחוק מהבית, שם בוודאי יהיה לו שקט מההורים וחירות לעשות כרצונו. באופן טבעי אנחנו ההורים מעוניינים שהילד יישאר ליד הבית. לפיכך ההורה יפתח במסכת שכנועים כפייתיים: "ליד הבית יהיה לך יותר טוב - ככה תוכל לקפוץ לכמה שעות לביקור. אם תהיה רחוק לא יהיה לך לאן ללכת כשתרצה קצת שקט. במקום לקום בחמש בבוקר כדי להספיק את האוטובוס תוכל לצאת בעשר בבוקר. ידוע שילד שנמצא קרוב לבית לומד טוב יותר, ואתה הרי רוצה ציונים טובים. לא? (לא?!?!?!) אם חלילה תשבור רגל נוכל להגיע מהר יותר לבית החולים".
ילד נבון יקלוט את הקטע וימצא דרך לקמפיין נגדי המציג תמונה כדאית אחרת.
שוחד בחירות
פעמים רבות אנו 'קונים' את ילדינו. זה מתחיל כשהם קטנים ב"מי שיסדר את החדר יקבל הפתעה" או "אם תוותר לאח שלך אני אתן רק לך משהו טעים". כשהם גדלים אנחנו הופכים למתוחכמים יותר - או שלא. "הבחירה בבית ספר קרוב תאפשר לנו להביא לך ארוחות ערב מפנקות כשלא יהיה אוכל בחדר האוכל. אם תלך לישיבה הזאת אנחנו מבטיחים לך שנוכל לדאוג לך לחוג ההוא שרצית כבר הרבה זמן".
הבעיה עם שוחד היא שהבטחות חייבים לקיים, וגם אם אתם שכחתם, הילד תמיד זוכר, והוא עלול אף לנצל את הסניליות שלכם ולהוסיף הבטחות נרחבות בשמכם. בנוסף מפתח הילד הרגל שכל דבר חייב לבוא בתמורה למשהו. הוא עלול לומר לכם: "אם אני קופץ באמצע שבוע אז שיהיה סטייק מטורף בכל ביקור" (זה גיל כזה שהם קמים ב'בוצר', פותחים את המקרר וצועקים "יש פסטרמה? אני מת מרעב!").
הקמפיין המפחיד
הקמפיין המפחיד הוא האחרון ברשימת הדוגמאות. הוא המשחק המלוכלך ביותר שקיים והוא מעיד על נואשות וחוסר שליטה במצב, המשולבת עם חרדת נטישה.הניסיון לשכנע את הילד שהבחירה הבלתי רצויה מבחינתכם היא קשה ועשויה לגרום להרס או משבר עמוק, ובכך להגדיל את האימה - בתקווה שהילד יפחד, עלולה להביא לגילוי מפחיד לא-פחות שהילד דווקא אוהב אתגרים, והפחד מושך אותו. מאוד.
בכל יום ילדינו בוחרים האם לקום במצב רוח קרבי ובכך להפוך את הבית לשדה מוקשים, או חלילה לחייך אל העולם ולשתף פעולה עם יתר בני המשפחה.
לפעמים אין לנו יכולת לעזור להם, ולרוב... לרוב עלינו לתת להם לעשות את הבחירות שלהם, ולקוות שנתנו להם מספיק כלים לאורך חייהם כדי שיבחרו ביושר ואמת.
לנו נותר לשבת בצד בשקט, להתפלל, לייחל, לכסוס ציפורניים כולל את אלו שברגליים, ולהתעסק בבחירות הקשות שלנו, הבוגרים. כמו למשל מה להכין לילדים לאכול, כל יום מחדש. כל יום, ואפילו שלוש פעמים. ביום.