רבים סבורים שכאשר הם משלמים מיסים הם מנוצלים לרעה, ולעומת זאת, כאשר הם נותנים צדקה לעני הם מקיימים מצווה. תחושה זו אינה עומדת במבחן המציאות, כאשר את בסיס הקיום של הנזקקים מממנת המדינה מתשלומי המיסים, ובכלל זה מימון ביטוח בריאות ממלכתי, חינוך ציבורי, קצבאות ילדים והבטחת הכנסה. לעומת זאת, הצדקה האישית מהווה קומה שניה, שמשלימה את מה שנשאר חסר.
האם ההלכה רואה בתשלום חלק המיסים המיועד לצרכי רווחה קיום של מצוות צדקה?
מיסים ממעשר כספים
בגמרא (בבא בתרא ט, א) נאמר: "אם עושין צדקה - מוטב, ואם לאו - באין עובדי כוכבים ונוטלין בזרוע, ואף על פי כן נחשב להן לצדקה, שנאמר: (ישעיהו ס, יז) ונוגשיך צדקה". כלומר, העונש למי שלא נוטל צדקה הוא שהשלטון הנוכרי לוקח את ממונו, תשלום זה נחשב גם הוא לצדקה. המהרש"א (שם, ד"ה ואעפ"כ) הסביר שהסיבה לכך היא שהשלטונות גובים מהעשירים ומוותרים לעניים, ולכן זו צדקה, הגם שמדובר בהשפעה עקיפה המפחיתה את הנטל מהעניים.
בנוגע ל"מעשר כספים" כתב הרמ"א (א יו"ד רמט, א) שאין להשתמש בכסף זה למטרות אחרות מלבד צדקה, גם אם הן בגדר מצווה. בעקבות דברי הרמ"א כתב הט"ז (שם, ס"ק א): "וכל שכן לפרוע בהן מסים דאסור".
האם ניתן לשלם מיסים המיועדים לצדקה באופן מובהק וישיר (דוגמת תשלומי העברה) מכספי מעשר כספים? הראי"ה קוק (שו"ת דעת כהן (עניני יו"ד) סימן קלב) שנדרש לשאלה האם מותר לקבל קצבאות מממשלת נוכרים על רקע האיסור לקבל צדקה מנוכרים, ענה: "אם כן נחשבים הכספים של ההכנסות שישראל מכניסים להממשלה, בכל מקום שהם, לכספי צדקה של ישראל, ואם אחר כך הם לוקחים מזה, מדידהו קא שקלי [=מהמיסים של היהודים הם מקבלים]".
ניתן להסיק מדבריו שניתן לקיים מצוות צדקה בחלק המסים המשמש לצדקה.
דברים מפורשים בעניין זה כתב רבי יצחק יעקב וייס (שו"ת מנחת יצחק חלק ה סימן לד): "היכא דנודע בודאי, דנותנים המס שלו לצדקה, ולאותו הצדקה, אשר הנותן מצוה ליתן, בודאי אפשר לנכות מהמעשר". כלומר, כאשר ברור שהמס מיועד לצורך צדקה אשר הנישום חייב בה - הוא יוצא בכך ידי חובת מצוות צדקה.
מקבלים יותר משנותנים
עמדה מסויגת יותר הביע הרב אליעזר ולדנברג (שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן א, פרק ה) שכתב שניתן להתנות בעת הפרשת מעשר הכספים "שיוכל לשלם מזה גם למסים בהיות שגם זה נחשב כתשלום למצוה". הרב יעקב ישעיה בלויא (צדקה ומשפט, פרק ו, הערה כט) כתב: "נראה בזמננו בארץ ישראל שאף על פי שבמסים יש חלק שמקציבים לתמיכות לעניים ולמוסדות, אינו יכול להחשב אפילו החלק היחסי של המסים ממעות מעשר".
לסיכום, אפשרי לראות בחלק המיסים המיועד לרווחה קיום של מצוות הצדקה. כעת הקושי הוא להגדיר את גודל החלק. בהקשר זה כדאי להזכיר כי על פי מרכז המחקר והמידע של הכנסת רק העשירונים התשיעי והעשירי נותנים לקופת המדינה יותר ממה שהם מקבלים. לאור זאת, יתכן שעל אף ההכרעה העקרונית, בפועל רוב מוחלט של אזרחי ישראל אינם מקיימים את מצוות הצדקה בתשלום המיסים מהסיבה הפשוטה שהם מקבלים מהמדינה יותר ממה שהם נותנים.