לעיתים אני מדבר עם הורים המודאגים מההתפתחות המוטורית של תינוקם - הוא נראה מאחר ברכישת זחילה, הליכה, הושטת יד וכיוצא באלו.
משפחה שבה מקובל כי התינוקות זוחלים בגיל חמישה חודשים תראה זחילה בגיל שמונה חודשים כאיחור, בשעה שזה נחשב גיל נורמלי לחלוטין לזחילה. יש גם נטייה להסתכל על ההתפתחות המוטורית כמתרחשת ברצף מסוים: זחילה, ישיבה, הליכה - בשעה שלא כך הדבר.
הפעילויות האלה יכולות להתרחש אחת אחרי השנייה, במקביל או - באופן שנראה לכאורה הפוך לרוב ההורים - כשהתינוק מתחיל להיעמד עוד לפני שהוא זוחל על גחון או מתיישב. כולם מצבים נורמליים לחלוטין.
דרוש מעקב
ליקוי בויסות תחושתי - רגישות יתר או תת רגישויות תחושתיות לחומרים מסוימים, רעש, טמפרטורה ועוד - הוא דבר היכול להשפיע על ההתפתחות המוטורית.
מצבים כאלו צריך לאבחן ולבדוק. ייתכן שרגישות התינוק היא בטווח הנורמלי, והתינוק יעבור להתנהגות רגילה עם גדילתו או התנהגות הנובעת מההעדפות של ההורים, אך לעיתים אכן מדובר בליקוי בויסות בו צריך לטפל.
ליקוי במרכיבי תנועה יכול גם הוא להשפיע על ההתפתחות. במסגרת זו נכלול:
מתח שריר נמוך - כגון קושי להרים ראש בגיל שלושה-ארבעה חודשים, איחור בהושטת ידיים בגיל חמישה חודשים, וכדומה. ההרגשה היא כאילו התינוק "נוזל" בין הידיים כאשר מחזיקים אותו.
מתח שריר מוגבר - לעיתים קרובות מופיע במקביל לרגישות חושית גבוהה לתנועה. במקרה כזה נראה תינוק שאוהב להיות על ידיים. לעיתים נראה נטייה חזקה להקשית לאחור את הגב או שיש יישור מוגבר ברגליים.
א-סימטריה קיצונית בפעילות תנועתית - למשל מצב בו התינוק עוקב בעיניו אחר צעצוע לכיוון אחד בלבד או שקיימת הטיית ראש קבועה לצד אחד.
מצבים אלה דורשים מעקב מקצועי. בדרך כלל הדברים מסתדרים ללא כל התערבות טיפולית, אולם יש לשים לב לכך שהמצב משתנה באופן חיובי לאורך זמן.
תינוק שאנו מזמנים לו התנסויות חיים פעילות, ישיג בסופו של דבר את ההתפתחות המוטורית הדרושה לו. החושים שלנו ביחס לתינוק הינם ההדרכה הראשונית והמשמעותית ביותר להתפתחותו.