שנים רבות האמינו שמוטב לילדים עם צרכים מיוחדים ללמוד במוסדות מיוחדים, שם ניתן לתת להם טיפול מיוחד מקצועי מיטבי. במשך שנים נסעו ונוסעים למוסדות החינוך המיוחד בירושלים והסביבה כ-200 ילדים מבנימין מידי בוקר וערב. לכאורה, טוב שכך, יש לנו מטרופולין שנותן מענה. וכך, כשאתה ילד עם פיגור או צורך מיוחד אחר, שעושה את הדרך הזאת מידי יום בקופסא סגורה ללא חלונות (ממוגנת ירי כמובן) במשך שעות בפקקי תנועה ארוכים, אתה לא ממש יודע להתלונן ואף אחד לא חושב שצריך לשים לזה סוף.

אלא שהשנה החליטו בישיבת בני עקיבא מטה בנימין ובאולפנת עפרה לשים לזה סוף. בשיתוף עם עמותת לב בנימין, ובניגוד לכל ההערכות של המערכות הביורוקרטיות, פתחנו כיתת חינוך מיוחד בכל אחד מהמוסדות, תוך לקיחת סיכון כלכלי לא פשוט, אך מתוך אמונה גדולה שזה מה שנכון וצריך לעשות, לא רק למען הילדים הנפלאים האלה, אלא בעיקר למען הילדים ״הרגילים״. "כיתת זכות" קוראים לה, ולא בכדי. לאחר מספר חודשים שהתוכנית הזאת פועלת, הסתבר שמדובר במודל מיוחד שמהווה היום סמל להצלחה בתחום השילוב של כיתות חינוך מיוחד בבתי ספר רגילים במשרד החינוך. לאחרונה אף עבר לישיבת מטה בנימין ילד מירושלים לכיתה המיוחדת הזאת, ובשנה הבאה עתידה לעבור לבית אל משפחה מאילת כדי שבנה יוכל ללמוד בכיתה.

לכל ילד יש תוכנית שילוב אישית, והוא משולב בתפילות, בלימוד בכיתות האחרות ובפעילות החברתית במוסד לפי יכולותיו. הילדים משתתפים בשבתות ובטיולי המוסדות כתלמידים מן המניין. הכיתה מקבלת מענה פרא-רפואי מלא, ויום אחד בשבוע הילדים משתתפים בתוכנית טיפולית בחוות הסוסים בעפרה. האם הגענו אל היעד המיוחל? כמובן שאנו עוד רחוקים, והראיה לכך הם המספר הרב של הילדים שעדיין נוסעים לירושלים מידי יום. תודות לאנשים טובים באמצע הדרך, התחלנו מהלך גדול, שמצריך חשיבה ברמת המועצות באזור (שומרון, בית אל, מעלה אפרים, קרני שומרון, קדומים) - איך נותנים מענה לילדים המיוחדים האלה ללא נסיעה של שלש שעות ביום בפקקים, לא רק למענם אלא בעיקר למעננו.