לא נעים היה לשמוע את תוצאות הסקר שהוצג בכנס השנתי ה-23 של מחקרי יהודה ושומרון באוניברסיטת אריאל. לא נעים, גם אם לא ממש נורא. מידי שנה מציגים ד"ר מרים ביליג וד"ר אודי לבל בכנס הזה את הסקר השנתי שעוקב בחמש השנים האחרונות אחר עמדות הציבור הישראלי ביחס להתיישבות ביהודה ושומרון.

בהתחשב בכך שדעת הקהל הישראלית נעה ונדה, עולה ויורדת ושוב עולה כמעט בכל תחום, התוצאות לא אמורות ממש להפתיע, ובכל זאת הן מצביעות על כך שהחברה הישראלית יותר שמאלנית ופחות אוהדת את מפעל ההתיישבות, לפחות בהשוואה לשנים קודמות. בשנה שעברה, לדוגמא, סברו 64% (רק מהצד המערבי של הקו הירוק) שההתיישבות ביו"ש היא מעשה ציוני אמיתי. השנה רק 52%. זה עדיין רוב החברה הישראלית, אבל רוב שהלך וקטן בשנה האחרונה.

וכדי להשלים את התמונה, בשנה שעברה סברו רק 24% שההתנחלויות הן בזבוז כספי המדינה, ואילו השנה הסוברים כך צמחו ל-39%.

בשנה שעברה טענה רוב החברה הישראלית שההתיישבות היא חגורת הביטחון של המדינה (57%). השנה טענו זאת רק 46%.

ועדיין, רוב המשיבים לא מסכימים לכך שההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון היא התיישבות לא חוקית (54%) או המקור לסכסוך עם הפלסטינים (56%). אבל גם כאן חל שינוי לרעתנו, גם אם קטן, בהשוואה לשנה שעברה.

ומה רוצה החברה הישראלית שיהיה בהמשך? רוב גדול מבעלי הדעה (59%) תומכים בהמשך ההתיישבות בשומרון ("המשך התנחלויות בכל מקום או ריכוז מאמצים וביסוס הישובים בגושים גדולים"), אבל אלו הם פחות מ-64% שרצו זאת ב-2012. כשליש מבעלי הדעה (41%) תומכים בהקפאה זמנית או בהפסקה מוחלטת של הבנייה בשומרון (יותר מ-36% שרצו זאת ב-2012). בנסיגה ישראלית מלאה חד צדדית מעוניינים רק 2% (כמו ב-2012), ובנסיגה מלאה עם הסכם - 9% (לעומת 8% ב-2012). אבל בנסיגה ישראלית חלקית עם הסכם מעוניינים 39%, יותר מ-33% שהיו ב-2012. במושגים של מדד הנמדד לאורך שנים, ניתן לומר באופן כללי שבתחום זה של החלופות המדיניות הממצאים נשמרו יציבים למדי בהשוואה לסקרי 2009-2012.