גילוי נאות: בכל פעם שאני נתקלת בפרסומים של כנסים, ימי עיון, או סתם מפגשים "על קפה", שכותרתם "פנינו לאן?" – אני מחייכת לעצמי ומדמיינת שלטי-חוצות ענקיים שמכריזים שסוף-העולם הגיע וחייבים בדחיפות לחפש, וגם למצוא כמובן, כיווני חיים חדשים, כדי שמחזוריות הטבע לא תעצור פתאום ותכריז אף היא "פנינו לאן?" (למרות שיונת המבול כבר הבטיחה לצייר לנו קשת במקום שלט חוצות ענק שכזה)...
גם הפעם, כשיונת הדואר הנאמנה הניחה בתיבת הדואר הוירטואלית שלי את הלוגו הפסטורלי של "מועצה אזורית הגליל העליון", לא הצליחו המילים שמתחתיו – "פנינו לאן?" – למנוע את החיוכים האפוקליפטיים הנ"ל.
ואולם, לאט-לאט הוחלפו החיוכים בכובד-ראש שאפף אותנו ודרש מאיתנו – בנעימות אך בנחישות – ללמוד פרק חשוב בתורת המילים ומשמעותן, ובעיקר – בתורת הדיבור והחיבור.
מי היה מאמין (אם כי עדיין יש מי שלא מאמין ואפילו מתריס), אך מפגשי "הפורום הנשי: מטה-בנימין והגליל-העליון" חוגגים עשור! ואכן, כדרכן של חגיגות תקופתיות, שהן מהוות גם נקודה של בירור והתחדשות, על מנת שהחגיגה תהיה שלמה ביקשנו לעצור קצת באמצע הדרך – הגיאוגרפית והרעיונית – ולשאול את עצמנו: "פנינו לאן?"...
ה"מתאבן" התוכני למפגש היה משחק, שמתברר שלקחנו מאוד ברצינות, עד כדי כאב-בטן אמיתי, שכן כל אחת מאיתנו נדרשה "לוותר" על קלף אחד בכל סבב (ובסך הכל חמישה סבבים), כאשר הקלפים מכילים סוגים שונים "ויתורים" – מיעוטם חומריים (כגון: אוטו חדש, מחשב משודרג, וכדומה), אך רובם ערכיים (כגון: יושר, אמונה, רגישות, וגם חברים, משפחה ובני-זוג), ומסבב לסבב הבחירה "על מה לוותר" הפכה קשה ומכאיבה יותר ויותר, אך לאחר התחבטויות ומחשבות, ומתוך נאמנות לכללי המשחק, עשינו זאת. ממרחק של זמן, אני מבינה ש"המשחק" היה בעצם אמיתי, מכיוון שיש בו גורם שמאוד מעורר למחשבה, ובעיקר מרכך ומאזן. פתאום שוב מכה בך ההארה שבהרבה מקומות ומצבים אי-אפשר "גם וגם", אי-אפשר "הכל", וצריך לדעת לשחרר, לוותר, לעגל.
בשיח על "מה הם המפגשים האלה עבורי" גילינו שהדבר המשמעותי ביותר שקורה בהם הוא עצם המפגש הבלתי-אמצעי, שעיקרו דיבור, שיתוף, הבעת עמדות ורגשות. הם הפכו אצל כל אחת מאיתנו את היכולת לשמוע ולראות – אחרת. או במילים אחרות: לשמוע ולראות שכשמדברים על נושא כזה או אחר שקשור למציאות החיים הכל-כך מורכבת שלנו כאן בארץ הקטנה והיחידה שלנו, ולמרות ומעבר לכל חילוקי הדעות, אנו מצליחות לשמוע אחרת, מצליחות לשמוע שיש הרבה מעבר.
תודה לכל העמלות על המפגשים הללו, ולכל הנשים המשתתפות.