"...אמרתי, כי בצורה זו או אחרת, העיקר הם האנשים ולא הצורה, ויותר שסומכים על הצורה, פחות שמים לב על הצד האנושי... הייתי רוצה כי אל הקבוצה ייכנסו כל מיני בני אדם מן השוק ושם יגדלו לאנשים הגונים, חושבים... כל עיקר רעיונה של הקבוצה הוא לסדר את החיים המשותפים, בכוח הרעיון, השאיפה, הרוח והעבודה המשותפים, באופן כזה שהחברים יהיו נסמכים זה בזה ופועלים זה על זה בצדדיהם החיוביים. אז היו אנשים גדלים מתוך עצמם ומתוך חבריהם... אל תראו בצורה מין חבית, שאתם נכבשים בה, נתמכים איש ברעהו כדגים מלוחים, ובזה אתם מסתדרים יפה. בני אדם אינם דגים מלוחים ואין לסדרם בחבית סידור של קיימא. בני אדם יש בהם תנועה וחיים ועולם מלא. הכניסו לתוך הצורה את החיים והעולם, יותר נכון, פלשו את הצורה לכל ספירות החיים ולכל העולמות, אז תתקיים הצורה כהתקיים החיים והעולם..." (א"ד גורדון, מתוך מכתב לאנשי דגניה, 1921)
מזכירי הישובים נמצאים במרכז העשייה של היישובים מדי יום. בדרך כלל לבד.
הם מנווטים בין בניית חזון ואסטרטגיה, קידום תכניות מתאר ובינוי, טיפול במענים למשפחות ולצרכים פרטיים, ניהול צוות עובדים, ממשקים עם מזכירויות וועדות, ועוד ועוד.
כשאני יוצאת בבוקר לעבודה – התכניות לאותו יום ברורות לי, אבל פעמים רבות שעד שאני מגיעה למשרד או עד הטלפון הראשון – כבר השתנה לי סדר היום לגמרי, כי בדיוק התפצוץ קו מים / יש דיון דחוף במועצה על התב"ע / הגיעה תביעה משפטית / הגננת רוצה .... (מחק את המיותר, תלוי בשעה).
לאור כל זאת, קבוצת העמיתים שלנו היא קבוצת התייחסות חשובה ומשמעותית. בחודשים האחרונים מתעצמת הפעילות המשותפת של מזכירי הישובים, וכולנו רואים בכך ברכה: ישנו ועד מזכירים שמטפל בנושאים רוחביים ומשתף את המידע בין כולם, ישנו ליווי (בהתנדבות) של מזכירים ותיקים למזכירים חדשים, אנחנו מנהלים תכתובות ענפות להתייעצויות מקצועיות, ועוד.
לכן, ההזמנה ליומיים השתלמות וכיף לכל מזכירי הישובים נפלה בדיוק בזמן.
יצאנו, בעידודה של המועצה והמדור לעבודה קהילתית, ליומיים כיפיים בצפון, כ-25 מזכירים. במהלך הימים נפגשנו עם אנשי עשייה בגולן כדי ללמוד מהם על התמודדויות דומות, בניית חזון ואתגרים, ועל הדרך שלהם להניע את המהלכים באזורם.
פגשנו את קהילת אבני אית"ן שקלטה לתוכה קהילה גדולה ממגורשי גוש קטיף, הקימה מרכז מורשת בישוב, ומנהלת קהילות שלאט לאט הופכות לקהילה אחת. פגשנו את מזכירת חיספין שממנה למדנו על יחסי הגומלין ביניהם לבין הגופים המיישבים, והבנו שיש מקומות יותר מורכבים מאצלנו. נפגשנו עם יו"ר מועצת הגולן, אלי מלכה, איש צנוע ומרשים מאד, שבשקט רב מתאר ומסביר את התהליכים שעברה המועצה ממקום של דריכה במקום לצמיחה של עשרות אחוזים (שלא נדע. שכן נדע...), מוכן לעזור לכל מי שרוצה וללמד מניסיונם. נפגשנו עם מתיישבים חדשים בגולן שמוכנים להשקיע ולתרום כדי לפתח קהילות חדשות וצרכים חדשים; ובין לבין, אכלנו טוב, טיילנו, הכרנו אחד את השני בצורה חברית ולא רק רשמית.
אני חזרתי עם כמה תובנות חדשות לעבודה באלון: הפוגה וממשק בלתי אמצעי הם דרכים נכונות לקדם יעילות של עובדים (גם העובדים שלי), כל מפגש בגולן העיר אותי למחשבה חדשה, ואני מתלבטת איך להשליך מזה על העבודה שלי ועל המועצה והישובים שלנו, וגם ההיכרות החדשה עם העמיתים פתחה לי עוד כמה רעיונות לשיתופי פעולה ולהתייעצויות.
בשמי ובשם חבריי, אני רוצה להודות לחנה איטח מהמדור לעבודה קהילתית, ולכל עמיתיי המזכירים שלקחו חלק בארגון ובהפקה של ההשתלמות המעניינת והמהנה הזאת. אנחנו כבר מחכים למפגשים הבאים.
ועוד משהו קטן. בחודשים האחרונים הלכו ורבו הנשים המשמשות בתפקיד מזכירי ישובים בבנימין. זה לא קרה כבר הרבה זמן. מההיכרות שלי עם ניהול ועשייה של נשים, אני חושבת שהישובים רק מתברכים בזה, ואני מקווה שגם בהנהגה האזורית יימצאו עוד נשים להיכנס לעמדות הנהגה והשפעה משמעותיות. כולנו נזכה.