שנה חדשה זה עתה נכנסה לה, רוחות חדשות מנשבות, עוד מעט הן יביאו אתן את ענני הסתיו, וגם חשרת עננים מדאיגה מסתמנת באופק. תהליך מדיני מתקיים בחשאיות גמורה, אך ההצהרות ותפיסת העולם של מי שמוביל אותו מטעם מדינת ישראל ידועות היטב. "את עמדותיה של ציפי לבני אנחנו מכירים", אומר אבי רואה, יו"ר המועצה, "ומפליא איך מנהיגי העם שלנו פועלים כסומים ומגששים באפילה, תוך התעלמות מוחלטת ממה שקורה מסביב לנו במזרח התיכון. סוריה, מצרים, לבנון, אירן – לגמרי לא ברור לי איך הם מוכנים להיכנס לתהליך כזה ולא ללחוץ על פאוזה, לעצור עד שנראה מה קורה באזור. וכל זה - בשל לחץ אמריקאי כבד. האמריקאים נכשלו בכל מדיניות החוץ באזור, ולכן הם לחוצים לגרוף איזשהו הישג. על חשבוננו. ואנחנו מאפשרים להם לעשות את זה".

המונח השולט בהערכות המצב של מנהיגי ההתיישבות כיום הוא – "מפג"ז". מדינה פלשתינית בגבולות זמניים. החשש הוא שמכיוון שבלתי אפשרי להגיע להסכם קבע עם הפלשתינים, שלא יוותרו על עקרונות כמו זכות השיבה ועל ירושלים, ולא יכירו באמת במדינת ישראל, המו"מ הזה ייגמר בהסכם ביניים שבו רק מדינת ישראל נותנת ולא מקבלת דבר בתמורה. "האפשרות שמפניה אנו חוששים היא שישראל תסכים להכרזה על מדינה פלשתינית ללא גבולות, ולהעברת שטחים נוספים מעבר לשטחי Aו-B, משטחי Cלרשות", מסביר רואה. "בשני מהלכים אלה יש פגיעה קשה בהתיישבות וביכולת שלנו להרחיב את היישובים. כשלא מסמנים גבולות, זה אליה וקוץ בה. כשכל העולם מדבר על משהו שקרוב לגבולות 67', כל פעולה שתיעשה בשטח הזה תיחשב כפגיעה בטריטוריה של המדינה המוכרזת, ונצטרך להיאבק על כל צעד ושעל. גם היום אנחנו חווים סאגה לא קטנה בכל ניסיון להניע תכניות ופרויקטים של בנייה.

"לכן נוכח התרחיש הזה עלינו לפעול מול כל הגורמים, ובהם שרי הבית היהודי והליכוד, ולנסות למנוע החלטה על הסכם ביניים כזה או אחר, גם אם המונחים שיציגו בפנינו יישמעו סבירים ולא כל כך דרסטיים. אני מקווה שכל הכוחות בהתיישבות ובמחנה הלאומי יתאחדו, וימנעו את המהלך הזה, כי הסכנה בו גדולה. למדינת ישראל אין סיבה למהר כשהאזור כולו בוער סביבנו, ורק ישראל היא אי של שקט ושגשוג בטחוני וכלכלי. אין סיבה להמר רק כדי לעשות טוב לאמריקאים, שלמרות היותם ידידינו המוטיבציה שלהם לדחוף אותנו להסדר לא מונעת ממניעים ענייניים, אלא מהצורך להראות הישג במדיניות חוץ כושלת. לנו אסור לשלם את המחיר הזה. זה החיים שלנו, זו המדינה שלנו".

להישיר מבט

ימים אלה של ערב השנה החדשה היו ימים מרובי דיוני הערכות מצב, ופגישות חירום וחשיבה. "הכוונה היא לנסות לגבש מתווה פעולה מוסכם מול התהליך הזה, ונקווה שבימים הקרובים נצא עם מהלכים יותר מאורגנים ומעשיים, ונשתף את הציבור בפעילויות כאלה ואחרות שמתחייבות", מבהיר אבי רואה.

הידברות כלשהי עם נתניהו יש?

אין הידברות. כמובן שפניתי אליו בבקשה לפגוש אותו, אך לא קיבלתי עד כה כל מענה. פגישה כזו היא מחויבת המציאות. הרי מי שאמורים לשלם את מחיר ההסכמים שיירקחו הם תושבי היישובים ביו"ש. ההחלטות האלה הרי כמעט אף פעם לא לטובתנו, אלא מזיקות לנו, לכן חשוב שנתניהו יישיר אלינו מבט, בפרט שמרבית ראשי הרשויות ביו"ש הם חברי ליכוד, וישמע אותנו וישמיע את מה שיש לו להשמיע. ואולי נבין מה מריץ אותו לעשות מה שנראה כהתאבדות מדינית".

חשבון נפש

אין ראוי מימים אלה, שבסופה של שנה ותחילתה של שנה חדשה, לחשבון נפש, לסיכומים ולבחינת העשייה של השנה שעברה לה. "אני חושב שמה שמאפיין את השנה האחרונה זה שנבחרה ממשלה חדשה", אומר אבי רואה במילות סיכום שנה. "לפחות בנושא משרד הביטחון מצבנו השתפר מאד, מבחינת אישורי תכניות ורצון לסייע. השר החדש בא בגישה אחרת. עדיין יש מי שמנסה לזנב, עתירות גופי השמאל נמשכות, הלחץ הבינלאומי למו"מ לא מרפה, אבל למרות הכל, בסיכום שנה אפשר לומר שגם בשנה האחרונה ההתיישבות התפתחה, יש בנייה כמעט בכל היישובים או לפחות תהליכי בנייה וקידום תכניות, מוסדות חינוך נבנים, מספר התלמידים גדל; בתיירות ובהסברה אנחנו נהנים מתנופה אדירה של ביקורים, במגמה לחבר את בנימין למדינת ישראל הקטנה.

"יחד עם זאת יש עדיין סוגיות שעמן אנו מתמודדים ללא הצלחה מוכחת, כמו כבישים, תאונות, צמתים, מעברים שמהווים פגיעה אסטרטגית – גם על כל אלה אנו עמלים מידי יום מול משרדי הממשלה, ונמשיך בכך עד שנצליח.

"לא נותר לי אלא לאחל שבע"ה תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה, ובשנה הקרובה נזכה לעסוק רק בדברים חיוביים – המשך בינוי וביסוס ההתיישבות, חיזוק יישובים צעירים שמשנים את מפת ההתיישבות, השקעה בחינוך כדי להעמיד את הדור הבא שלנו, ושנמשיך להוציא שליחים ושגרירים החוצה – לגליל, ולנגב, כפי שאנו כבר עושים. שתהיה לכולנו שנה טובה".