בתי עמונה עדיין מונחים על הכף. לא אלו שנרכשו, ומעמדם יידון בבית משפט השלום (שכן החלקות שייכות כעת לכמה בעלים, ובהם תושבי עמונה), ולא אלו שיושבות על אדמות פרטיות שבעליהן היו שותפים לעתירת שלום עכשיו (כאלה היו קראוון וכביש, שכבר פונו). הבתים שלא כאן ולא כאן, הם המתנדנדים על כפות המאזניים. ברשומות כתוב שהם יושבים על אדמות פרטיות, אבל בעליהם לא עתרו כנגדם לבית המשפט. האם החלטת בג"ץ לפנות את מה שלא נרכש כוללת אותם?

גופי השמאל מיהרו להכריז שכן, כמובן. גופי ההתיישבות מיהרו להכריז שלא, מה פתאום. את המילים שבחר לו בית המשפט בתום הדיון בסוגיית עמונה ניתן היה לפרש לכאן ולכאן. אחרי דין ודברים והתפלפלויות אין ספור, אפילו המדינה הסכימה לקבל את הפרשנות שאת הבתים האלה אין צורך לפנות בינתיים, כל עוד אין כנגדם עתירות.

אבל אז אצו רצו אנשי שלום עכשיו להגיש לבג"ץ עתירה לפי "ביזיון בית המשפט": מדוע לא פונו גם בתים אלה, ובסופו של דבר פונה רק בית אחד וכביש? עתירה גוררת עתירה.

החלטה בעתירה החדשה טרם ניתנה, אבל לפי ההתנהלות בדיון האחרון בבג"ץ, ניתן היה להבין בין השורות שבית המשפט נוטה לאמץ את פרשנות שלום עכשיו, וכי ייתכן שידרוש לפנות את כל בתי עמונה שלא נרכשו, בלי קשר לקיומם או אי קיומם של עותרים.

"אנחנו מקווים שבית המשפט יקבל את עמדת המדינה, ולא ייכנס למצב של פינוי משפחות ובתים שכבר עומדים על תילם שנים ארוכות מבלי שנמצאו בעליהם", מבהיר אבי רואה. "בית המשפט יכול לקבוע מתווה או לוח זמנים לרכישות, ואנו אכן רוצים למצות את הליכי הרכישה, כדי למנוע תמונות קשות של פינוי והעתקה ללא סיבה משמעותית. הרצון והיכולת שלנו לרכוש אדמות בכסף מלא כבר ידועים לבית המשפט, ולכן לדעתי בית המשפט צריך להיעתר למגמה זו ולא להיכנס לפינות קשות. אנחנו לא פוגעים באיש, אין מי שטוען שהוא נפגע, ואין טעם לפגוע סתם באנשים שיושבים כבר 16 שנים בביתם".

בינתיים הנחה בית המשפט לצרף את המשפחות המדוברות כמשיבות לעתירה, כדי שלא תהיה טענה שחרצו את גורלן מבלי לדבר אתן. "אני מניח שלאחר מכן יהיה דיון והחלטה", אומר אבי רואה.