נחל האיילון עלה על גדותיו והביא להצפות ולנזקים כבדים לכל התשתיות בתחומי גוש דן, ובפרט בתל אביב. רכבת ישראל ספגה אף היא נזקים כבדים. סך הנזקים נאמד בסכומים של מיליארדי שקלים.

תופעת ההצפות חוזרת אחת לכמה שנים, או אז נזעקים הקברניטים והמומחים למצוא פתרון לבעיה. הצעות לפתרון כבר גובשו מזמן, אך בשל עובדת היות מקור הפתרון במיקום מקורות הנחלים - אצלנו בהר, קרי מעבר לקו הירוק, נוח היה למקבלי ההחלטות לעכב את הביצוע. בעוד הפתרון תקוע משיקולים פוליטיים, נבחנה הצעה חלופית ששקלה העברת מובל מים תת קרקעי ענק ממאסף נחל איילון – מאזור חירייה, לחוף בת ים, עם קו ארוך לתוך הים כדי שינקז את כל מי השטפונות. אלא שפתרון זה יביא לאובדן אדיר של כמויות מים מחד, ועלול להוות בעיה חמורה לכל התשתיות בדרך שמתחת למובל, מאידך. גם עלות הקו המוצע הייתה אסטרונומית – כ-200 מיליון דולר.

בלית ברירה, שוב נדונה הצעה שעלתה בועדת התכנון לתשתיות, שנתנה פתרון הרבה יותר זול: למתן את זרימת המים כבר במעלה הנחלים המתנקזים לאיילון, באמצעות הקמת סכרים ומאגרי מים להחדרה למי התהום. בסופו של דבר הכסף עשה את שלו, והנזקים הכבדים אמרו את דברם.

המועצה האזורית מטה בנימין נרתמה לפרויקט הלאומי בסיוע הפרופ' חיים גבירצמן מדולב, והצליחה לגייס תקציבים להכנת תכנית אב לניקוז נחלי בנימין, ולתכנון מיידי לביצוע ניקוז נחל דולב על ידי הקמת סכרים, מאגרי החדרה ומאגרים תפעוליים. הפרויקט משולב בפיתוח תיירותי, נופי וחקלאי.