אני הולכת ברחוב ולובשת חיוך.

זו לא טעות כתיב שהעורכת היקרה צריכה לתקן, קראתם נכון. בנוסף לבגדים ולנעליים אני לובשת חיוך. אני שמה אותו על הפנים, בדיוק כמו שאני שמה איפור, ואני הולכת ברחוב ומחפשת מי עוד מחייך.

אני אוהבת במיוחד ללבוש את החיוך כשאני מחכה לטרמפים. אני מחייכת לכל מי שחולף על פניי, גם אם הוא לא טורח לעצור או אפילו להאט.

אני יודעת מה אתם חושבים לעצמכם, מחורפנת האישה. אם היא באמת שמחה הרי שהיא לא חיה במציאות, או יותר גרוע, היא לא באמת שמחה, רק משחקת אותה.

ואתם יודעים מה, יש בזה משהו. אני באמת בוחרת לא לחיות במציאות האוטומטית שהשכל שלנו מכתיב. אני ממש משתדלת, אפילו מזייפת שמחה, כי זה כל כך יותר טוב לי, ולכל סובביי.

ובעצם, השכל הזה שמלא ביקורת ויודע עד כמה רע פה בעולם, מי אמר שהוא צודק?

להיות בנאדם מלא אור ושמחה זו קודם כל החלטה. מפתיע?

אנו רגילים לחשוב ששמחה זו תגובה. קיבלתי משהו טוב - אני שמחה; עצר לי טרמפ, קניתי משהו שהייתי צריכה - אני שמחה; אבל שמחות מן הסוג הזה ממלאות חיסרון, וכדרכם של חסרונות, ברגע שאחד מתמלא, אזי חיסרון אחר מתייצב וממלא את מקומו.

התבוננו בילדים קטנים, האם הם זקוקים לסיבה לשמוח? כשאנו גדלים, פתאום מופיעים האויבים הגדולים: השעמום והבדידות. אנו משוכנעים שאנו זקוקים למשהו מעבר לעצמנו על מנת לשמוח. ואני טוענת, שהכוח לשמוח מצוי בתוכנו.

דבר ראשון צריך כמובן לבחור. האם אני מאנשי האור או החושך? אם אני מאנשי האור, עלי ללבוש את המדים של אנשי האור: החיוך. ברוך ה' גם חיוך לא אמיתי עושה את העבודה, וזה בדוק מחקרית. פרויקט מחקר באוניברסיטת וויין(2010) בחן את הבעת הפנים של שחקני בייסבול בקלפי משחק מלפני 1950. אלה שחייכו בתמונה חיו בממוצע 80 שנה לעומת אלה שלא חייכו וחיו בממוצע 72.9 שנים.

לפני כמה שבועות פגשתי את יהודה פסחוביץ', איש בגיל שיבה, וניהלנו שיחה עמוקה על החיים. דיברנו על כמה השמחה חשובה, ואיך שהוא לא מוכן להשכיר לכעס חדר אצלו בבית. יהודה הוא משורר שמנקד, מדפיס ומוציא לאור בעצמו את שיריו, והוא שיתף אותי בכמה מהם. לדוגמא:

"ארשת פנים יביעו.

חייך, והסיבות יגיעו".

משסוף סוף הגיע החורף, יש לנו סיבה טובה לחייך. ברוך ה' זכינו לגשמי ברכה, ואפילו לשלגים. ובחורף, אין כמו מרק, פשוט אין. מחממם את הלב ואת הגוף.

הנה מרק מדהים בפשטותו, וטעים ממש כמו במסעדה.

מרק ברוקולי מוקרם

מצרכים: חבילת ברוקולי או כרובית וברוקולי של חברת בודק, ליטר חלב, 50 גרם חמאה, שתי כפות גדושות קורנפלור, מלח, כף גדושה אבקת מרק פרווה בטעם עוף. אפשר להוסיף גם שמנת מתוקה אחת.

את הברוקולי שמים בקערה עם מים מהברז ושתי כפות סודה לשתיה (המנטרלות את הגזים) ל-15 דקות, ומסננים.

בינתיים בסיר גדול מערבבים (כל הזמן) על אש גבוהה את שאר המרכיבים, וכשהעיסה מתחילה להסמיך מוסיפים את הברוקולי. מבשלים עד שהברוקולי רך, וטוחנים הכל בבלנדר מקל. מי שרוצה יכול להוסיף שמנת מתוקה בשלב זה ולחמם את המרק מעט שוב.

כשאני אפתח מסעדה, זה יהיה אחד ממרקי החורף שירוצו אצלנו.