אי הוודאות שאופפת את מדינת ישראל מאז נחטפו שלושת הנערים מחלחלת גם אל שורות אלה. הדברים נכתבים בעת שתקווה גדולה מפעמת בלב שעד שייקראו כבר יהיו בלתי מעודכנים בעליל, והכל יסתיים בע"ה בטוב.
אנשי טלמון לא מוצאים בימים אלה די מילים להסביר את הסתירה-לכאורה שבין חרדת הלב המפרפר, לתחושות מופלאות שהוא בו זמנית גם עולה על גדותיו. משהו עוצמתי מורגש באוויר סביב בית משפחת שער, משדר אליה וממנה. העוצמות שלנו באות לנו מכם, אומרים כל הזמן בת גלים ואופיר, אנחנו מרגישים את החיבוק של כל עם ישראל, וזה מה שנותן לנו כוח.
היישוב טלמון מתגלה בימים אלה בגדולתו. אינספור פרטים ונושאים מטופלים באהבה ובמסירות על ידי אנשים רבים ששמים את ענייניהם האישיים בצד ונרתמים לכל צורך. ובין ביקורי האח"מים הרשמיים – שרים וח"כים מגיעים בהמוניהם – והמוני החברים וקרובי המשפחה שמגיעים כל העת אל המשפחה, ישנם לא מעט רגעים נדירים שבהם הלב רוטט, לא רק מפחד ומחרדה, אלא מעוצמת הרגע. כך היה בסעודה שלישית בשבת הראשונה, כשבני השבט של גיל-עד ישבו במעגל גדול בדשא חצר הבית, ושרו שירי סעודה שלישית שמילותיהם קיבלו לפתע משמעות חדשה, ואליהם הצטרפו חברים רבים מטלמון. כך היה כשהגיע אהרון רזאל, ושירי התפילה שלו העמידו מעגלים גדולים מחבקים שהשותפים להם כמו פעמו בלב אחד, ותפילת הלב כמו נגעה בשמים. "אני כל הזמן מרגישה כאילו השכינה שורה עלינו", אמרה בת גלים, האם.
מטה בנימין כבר מתורגלת באירועי חירום, גם אם אירוע כזה עוד לא היה כאן. צוותים מקצועיים של המועצה והמתנ"ס מתייצבים מייד לתמוך ולבנות יחד עם צוות החירום היישובי תשתית של מענה נכון המבוסס על הניסיון המצטבר. "המועצה עומדת בקשר רצוף עם גורמי הצבא, החל מאלוף הפיקוד ניצן אלון ועד קציני הגמ"ר של האוגדה והחטיבה", אומר אבי רואה, יו"ר המועצה, שיושב שעות רבות בחפ"ק המועצה שהוקם בטלמון. מעת לעת הוא נקרא ללוות את השרים והח"כים הרבים שמגיעים אל הבית.
כתבי התקשורת הרבים המוצבים בטלמון מול בית משפחת שער מספרים ברשתות החברתיות כי חוויה כזו עוד לא היתה גם להם. זה לא רק היחס המפנק של אנשי טלמון, שהעמידו ציליות וכיבוד שוטף, וזה לא רק צוות הדוברות המורחב שעובד מולם כל העת והקשרים המיוחדים שנוצרים איתו, זה מעבר לזה. זה קשור להבנה שיש כאן משהו אחר ממה שהם מכירים. איכויות נשכחות, קהילתיות משפחתית לא מוכרת, ואמונה וערכים שלא פגשו בהם עדיין. חלק מהם ייצאו מכאן אחרים ממה שבאו.
"ישנו ניסיון להסב את הדיון בתקשורת לכיוון של נושא הטרמפים", אומר רואה, "למה נוסעים בטרמפים ולמה מסכנים את החיים ללא צורך. אנחנו חושבים שלא העת לעסוק בזה, גם אם יש לנו מה לומר בעניין. אנחנו שמחים שהנוער בהתיישבות מרגיש בביטחון שכאן ביתו, ומתנהג כמי שאלה חבלי ארצו, ויחד עם זה תמיד צריך לנקוט באמצעי זהירות, כי לצערנו יש לא מעט גורמים שמחפשים כל הזדמנות לפגוע בנו כיהודים. כמובן שהניסיונות האלה מתרחשים לא רק ביהודה ושומרון, אלא גם בחבלי ארץ אחרים, בנגב ובגליל ועוד. זו הזדמנות לרענן לבני הנוער את ההנחיות לזהירות בנסיעה בטרמפים (הקיימות באתר בנימין). אנחנו מקווים בע"ה שהאירוע הזה יסתיים ככל האפשר מוקדם, עם חזרתם בשלום של החטופים הביתה", אומר רואה.