שושה גרינפלד

ילידת שנת 1956.

ילדות ונעורים בפתח תקוה.

נשואה לאהרון, פנסיונר של המחלקה לזיהוי פלילי במשטרה.

אמא לחמישה ילדים וסבתא לשלושה נכדים.

מתגוררים בכפר אדומים.

לימודים:תואר ראשון בביולוגיה ותואר שני בגנטיקה. לימודים במכללת רידמן לרפואה משלימה וקורסים בתכשיטנות.

עיסוק בעבר:שירתה 20 שנה במשטרת ישראל. עמדה בראש תחום פרופיל סמים במחלקה לזיהוי פלילי וקיבלה על ייסודו את פרס השר לביטחון פנים.

עיסוקים בהווה:בעלת סטודיו ׳תכשיטים שמוסיפים צבע׳ בכפר אדומים - בו היא מייצרת תכשיטים סרוגים ייחודים, מנהלת פורום תמיכה באינטרנט ורכזת פורום התיירנים בבנימין.

מוטו בחיים: "תמיד לראות את חצי הכוס המלאה".

מה היה הרגע -

שזכור לך כהישג?

לעבודתי במשטרה הגעתי בעקבות המלצה של חברה. חשבתי לעסוק בגנטיקה במחלקה לזיהוי פלילי, אבל במעבדת הסמים היה תקן פנוי, ושכנעו אותי להצטרף. את תחום זיהוי הסמים במעבדה אני ייסדתי.

בעקבות בדיקות המעבדה שהתחלנו לעשות הצלחנו להבין את מצב הסמים בשוק. על כדורי אקסטזי למשל, יש כל מיני הטבעות של ציורים שדרכם יכולנו להגיע אל המכונות שמהם ייצרו את הכדור, דבר שהיה מאוד חדשני בזמנו וקידם את המשטרה מבחינת יכולת הזיהוי והטיפול.

באחת הפעמים, תצפית של המשטרה זיהתה אדם שקנה מנת סם ממישהו. המשטרה עשתה מצוד אחרי הסוחר, וראו שהוא מטמין את הסמים במקום מסוים. הכל הוסרט, אבל היה צריך להראות שהמנה שנרכשה באמת שייכת לאותן מנות שהוחבאו. לפי ההרכב הכימי שמצאנו בשתי המנות אפשר היה לקשור ביניהן, והסוחר הורשע.

הופעתי פעמים רבות בבתי משפט. ברוב המקרים העדתי נגד הסוחרים והיבואנים – העבריינים הכבדים. נוצרה לנו גם מערכת קשרים בינלאומית עם משטרות ברחבי העולם שרצו ליצור מחלקות דומות.

של כאב?

אחרי 20 שנה של עבודה במשטרה ומגע יומיומי במעבדה עם חומרים מסוכנים, התחלתי להרגיש נימול באצבעות, ושמשהו לא בסדר.

במערכת המשטרתית והרפואית טענו שהכל בראש שלי, אבל אני ידעתי שלא הייתי במתח חריף, ולא עברתי שום אירוע טראומתי, ובכל זאת התופעות האלה היו. הגעתי לנוירולוג שהמליץ לי לעשות בדיקה שנקראת ביופסיה של העור. הבדיקה גילתה שיש לי פגיעה במערכת העצבים ההיקפית.

למשרד הביטחון לא הייתה יותר ברירה, והוא הכיר בנכות שלי, שנוצרה כתוצאה מהחשיפה לחומרים הרעילים במעבדה של מחלקת הסמים.

החלטתי לעזוב את המשטרה ויצאתי לפנסיה מוקדמת. התרעתי על כך שהמגע עם החומרים עלול לגרום למחלות גם לבאים אחריי, אבל לא שמעו לי. אם הייתי יודעת שכך יקרה, הייתי נלחמת יותר על אמצעי הבטיחות.

של צמיחה?

בעקבות התלאות שעברתי, אני מנהלת כיום פורום תמיכה לאנשים שסובלים מנוירופתיה, במטרה לתרום מהידע המועט שאספתי ולכוון אנשים שסובלים מבעיות דומות לבדיקה הנכונה, ותמוך בהם נפשית ולהרגיע אותם שזה לא סוף העולם.

כשיש לאדם פגיעה נוירולוגית, הפחד הראשון הוא משיתוק, וזה פחד איום. אם לומדים איך לטפל ולחיות עם הכאב אפשר לנהל חיים כמעט רגילים.

הנוירולוג שעזר לי נענה לפנייתי ומנהל את הצד הרפואי, ואני הכתובת לאנשים שרוצים אוזן קשבת.

של שינוי כיוון בחיים?

כשהבנתי שהנכות שלי קבועה, החלטתי לנסות למזער נזקים ולמדתי במכללת רידמן לרפואה משלימה. טיפלתי בעצמי באמצעות תזונה כדי לנקות את הגוף מהרעלים שנכנסו לתוכו, ובמטרה לשפר את מצב הפגיעה במערכת העצבים בידיים ניסיתי לחפש תחומי עיסוק של עבודת יד.

עברתי כל מיני ניסיונות בקרמיקה, עיסת הנייר ותפירה. חברה הציעה שנלך יחד לקורס תכשיטנות. התחלתי קורס בסיסי בתל אביב ב׳חרוז כזה'. מצא חן בעיניי העיסוק בצבע, למרות שאני עיוורת צבעים. ראיתי את החוג כמשהו של נשים מבוגרות משועממות, חוג של סבתות, לא חשבתי לרגע שזה עשוי להיות המקצוע שלי. בשבילי הצורך לדייק ולהשחיל מחט היה התעמלות כדי לשמר רמת תחושה מסוימת בקצות האצבעות, סוג של ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה.

אחרי שהתחלתי ליצור תכשיטים, חברות ושכנות החמיאו והתעניינו אם אפשר לקנות ממני, וב׳חרוז כזה׳ דחפו אותי למכור.

הפרידה מתכשיט שיצרתי הייתה לי קשה. עברתי תהליך למידה - שאני יכולה לשחרר, ואז נפרץ הסכר והחלטתי שאני פותחת עסק של תכשיטנות, בגיל 57.

של סיפוק?

היום אני עושה בעיקר תכשיטים סרוגים, היחידה בארץ שמייצרת את התכשיטים הללו מכותנה וחוטי משי ברמה מסחרית. לתכשיטים אני מצרפת אלמנטים לפי המוזה – מתכות, חרוזי זכוכית, חרוזי קרמיקה או עץ, שאותם אני אוספת בכל מיני שווקים ובהזמנות בארץ ובעולם. כל שילוב וכל דבר אפשרי.

התכשיטים שלי צבעוניים, בעלי נוכחות, והם הופכים את האישה שעונדת אותם להיות יותר נוכחת. זה משפיע על מצב הרוח והביטחון העצמי. סוג של מעגל חיובי: אני נמצאת, אני קיימת, אני שווה משהו, רואים אותי.

התחדשתי בסטודיו בכפר אדומים, ובדף פייסבוק. בימי שישי אני מוכרת ביריד בצלאל בירושלים. אני גם מעבירה סדנאות, והנשים שלמדו אצלי אומרות שהן יוצאות אחרי כל שיעור עם שמחה, כי זה סוג של פאוזה מהחיים, מהצרות, מהדאגות והכאבים. תהליך היצירה והשימוש בחומרים צבעוניים מאוד משמח ומרגיע.

של תעוזה?

אני לא בדיוק בגיל של דוגמניות, ולא נראית כמו דוגמנית, למרות זאת החלטתי שמותר לי לדגמן את התכשיטים שלי, ואני גאה על כך.

שבו החלטתם לעבור לבנימין?

הייתה לי נטייה לבן זוג שיש לו זיקה למסורת. ידעתי שאני לא רוצה לגדל את ילדיי בחילוניות מוחלטת.

בעלי ואני הכרנו באוניברסיטה, הוא דתי ואני במקור חילונית.

אחרי שסיימנו את הלימודים חיפשנו מקום שנוכל לגור בו ולגדל את הילדים שלנו ברוח הפתיחות שהייתה לנו בבית, והגענו לכפר אדומים. כפר אדומים נתן את המענה הזה כמקום שיכול להכיל את מגוון הדעות שיש לנו בבית, עם מערכת החינוך המשלבת של דתיים וחילונים וחברה מעורבת.

של התקדמות?

בעקבות העיסוק באמנות הגעתי גם לתחום התיירות. ביישוב שלנו יש הרבה אמנים וחשבתי שיהיה נכון לקדם את התיירות באזור ולהביא תיירים להתרשם מהאמנות פה.

בשיתוף עם מחלקת התיירות של המועצה, הפקתי מפת תיירות של יישובי נחל פרת והסביבה, ואחר כך גויסתי לרכז את פורום התיירנים בבנימין.

של חלום לעתיד?

בתחום המשפחתי יש לי חלומות בנאליים: לראות את הילדים מאושרים, מקימים משפחות.

ברמה המקצועית אני מאחלת לעצמי להמשיך להיות יצירתית ולהגיע למחוזות חדשים, כשהשמיים הם הגבול.