"אמרתי לו שהמקום שלו הוא ישראל, והצעתי לו כרטיס נסיעה לישראל ובחזרה, ללא תנאים. הוא לא היה היחיד שקיבל ממני כרטיס טיסה לישראל"

אלי אנסבכר

יליד תרצ"ה, 1934.
ילדות בברוקלין ניו יורק, ניו ג'רזי וקליפורניה.

נשוי מזה 58 שנים לחוה, עקרת בית.

אב לשלושה ילדים, סב ל-35 נכדים ו-39 נינים.

בני הזוג עלו ארצה מארצות הברית. כיום גרים בנחליאל.
לימודים: תיכון לינקולן בניו יורק, אוניברסיטת BSU, ובעיקר - מהניסיון העסקי העשיר.

עיסוקים בעבר: בנקאי השקעות, יו"ר מועצת המנהלים של חברה אמריקנית לאנרגיה סולארית, יועץ פיננסי.

עיסוקים בהווה: הרומן הראשון שכתב - "עולמות מחוברים, עולמות נפרדים" יצא לאחרונה לאור ומתורגם בימים אלה לעברית, וכתיבת הספר הבא בעיצומה.

מוטו לחיים: "מנצחים לא מוותרים, ומוותרים לא מנצחים".

מה היה הרגע –

שהיה בלתי נשכח מילדותך?

האירוע הבולט ביותר היה בנערותי - ההחלטה לעזוב את הבית בגיל 17. זה היה אחרי שאמי נפטרה ולא הסתדרתי עם אבי. לאחר כמה שבועות של שינה על ספסל בפארק, התגייסתי לצבא ארצות הברית. זה כנראה מה שלימד אותי לעמוד על שתי רגליי.

התנדבתי לשירות הצבאי בדיוק בזמן מלחמת קוריאה.

של הפתעה?

בעת שהייתי בנקאי בארצות הברית, אחד הבנקים הגדולים שם חשד שאחד מלקוחותיו מעורב בפעולות הונאה. הלקוח היה היבואן והמפיץ של מכוניות רולס-רויס. רוכשים זרים רכשו את הרכב והבנק סייע במימון. בשל החשד, הבנק ביקש ממני - כמי שמבין את עולם הבנקאות אך אינו עובד של הבנק - לנסות ולחקור מקרוב את התנהלות הלקוח. התחזיתי לרוכש רולס-רויס חדש, בדקתי והבנתי שהסוחר קיבל את המימון מהבנק מספר פעמים על אותו רכב. יחד עם השכר שלי על פתרון פרשיית ההונאה, קיבלתי מפתחות לרולס-רויס חדשה.

של שמחה מיוחדת?

הנישואין לחוה (בובי), לה אני נשוי באושר במשך 58 שנים. לעתים קרובות אני מצהיר כי "אשתי היא החיים שלי והחיים שלי הם אשתי".

של תפנית בחיים?
כשנעשיתי יהודי מאמין. מאז שנולדתי ראיתי את עצמי כדתי, אבל הפכתי ליהודי שומר מצוות בפועל רק בגיל 40, עדיין בארצות הברית. בתי מינדי התחילה לגלות עניין ביהדות והלכה לפגישה של NCSY (הוועידה הלאומית של בתי הכנסת לנוער בארה"ב). אשתי ואני הלכנו בעקבותיה, וכן שאר הילדים שלנו. בגיל 40 לבשתי בחגיגיות את הציצית הראשונה שלי.
באחד הימים הוצתה ישיבה הסמוכה לביתנו, ולבחורים לא היה לאן ללכת. הזמנתי אותם להשתמש במרתף של הבית הגדול שלנו כמעונות, וזה קירב אותנו בהדרגה לישיבה ואותם אלינו. כך הפכתי מעורב יותר בישיבה, עד שסנטורים וחברי קונגרס שהיו שותפים שלי לעסקים לקחו חלק פעיל בגיוס כספים לישיבה לבניין חדש. תשעה מתלמידי הישיבה הצעירים עברו לביתנו והפכו לחלק מהמשפחה שלי. לאחר שהפכתי ליהודי שומר מצוות, זכיתי לקבל באופן אישי ברכות מגדולי הרבנים, כמו הרב משה פיינשטיין, הסטייפלר, הרימניצר רב, הרב שניאור קוטלר ועוד.

של תובנה חשובה?

אני מרגיש שיש יותר מדי תלונות מאנשים שחיים בישראל. נסעתי הרבה ברחבי העולם, הגעתי אפילו לסווטו בדרום אפריקה, לחוף השנהב, האיטי ועוד, ואם אנשים היו רואים את מה שאני רואה, הם היו אסירי תודה על החיים שלהם פה.

שבו החלטתם לעבור לבנימין?

זה קרה פעמיים. אחרי העלייה ארצה הצטרפנו לטיול מאורגן עם חברים באזור בנימין, וביקרנו בין היתר בבית אל ובנחליאל. בנחליאל פגשנו את בעל המכולת, שסיפר לנו שהישוב בעיצומה של בניית בתים חדשים, ושאם קונים בית כקבוצה מקבלים הנחה במחיר. קנינו את הבית מתוך כוונה להשתמש בו רק לשבתות וחגים. לאחר זמן קצר התאהבנו בנחליאל והישוב הפך להיות מקום מגורינו הקבוע.

היה לנו דופלקס ענק ברעננה שבו גרנו לאחר שעזבנו את נחליאל למשך עשר שנים, אבל אף פעם לא הרגשנו בבית, עד שחזרנו לבית שלנו בנחליאל לפני שלוש שנים.

של גאווה מיוחדת?

החיים בישראל ובנחליאל נותנים לנו מטרה בחיים. הדבר המיוחד ביותר בנחליאל הוא התמהיל הנפלא של אנשים מעדות שונות ומכל סוג ביהדות, ומה שבולט במיוחד הוא  היחסים בין כולם – יחס של אחדות אמיתית כפי שצריך להיות. הישוב מלא ילדים שמחים. אשתי ואני מרגישים ברכה בכך שיש לנו את נחליאל "כמשפחה".

בנחליאל יש לי משימה מיוחדת: כל ילד שמגיע לבית כנסת מקבל ממני בלון. זה הפך להיות ממוסד, כך שאפילו בזמן שאני על קו הטלפון עם שוק המניות בניו-יורק או בכתיבת הספר שלי, יהיו דפיקות על הדלת מכמה ילדים שיבקשו בלונים.

של סיפוק?

לאחר שעלינו לישראל, עדיין הייתי צריך לנסוע הרבה בעולם מטעם העבודה. באחד מהביקורים שלי בקליפורניה נכנסתי לבניין משרדים, והתחלתי לפטפט עם מישהו שפגשתי שם. למרות שהוא היה לבוש בחולצת טריקו שחורה, וקופסת מרלבורו הייתה תחובה כל הזמן בשרוול חולצתו, בסגנון אמריקאי לא-יהודי, התברר עד מהרה שהוא יהודי. שאלתי אותו על מצבו ונעניתי שאין לו בת זוג. אמרתי לו שהמקום שלו הוא ישראל, והצעתי לו כרטיס נסיעה לישראל ובחזרה, ללא תנאים. אם הוא מעוניין בכך ברצינות, אמרתי לו, הוא צריך לבקר אותי במלון שלי באותו ערב. למרבה הפלא, הוא הופיע ושאל אם זה באמת ללא תנאים. לאחר שהבטחתי לו שאין כל תנאים, הוא קיבל את הרעיון. בישראל הוא נשאר עם בן גיסתי, שהכיר לו ישיבה. לאחר שניסה כמה ישיבות הוא הפך ליהודי שומר מצוות, התחתן והקים משפחה, ומעולם לא השתמש בכרטיס חזור לארה"ב. כעבור זמן הוא הביא לי מתנה – את חולצת הטריקו השחורה שלו, ומחצית הכרטיס שלו ממוסגר מאחורי זכוכית. הוא לא היה היחיד שקיבל ממני כרטיס טיסה לישראל. אני מאמין שעל יהודי לעבור לישראל בזמן שהוא יכול עם כל רכושו, ולא כפליט חסר כל כמו שראינו לפני 70 שנה. זו האמונה החזקה שלי, שבישראל יש אור מיוחד וקדושה עבורנו, ואסור לנו לומר דבר גנאי על הארץ.

גם הכתיבה שלי מקנה לי סיפוק, אפילו יותר מסיום עסקה מוצלחת. 

שהיה עצוב במיוחד?

האירוע העצוב ביותר בחיי היה הפיגוע בבית הכנסת בהר נוף. לאחר ששמעתי את החדשות, מסיבה לא מובנת, הרגשתי צורך לנסוע להר נוף מיד עם חבר קרוב, לנחם את האנשים שם. רק כשהגעתי נודע לי כי אחד הקורבנות היה חבר יקר שלי במשך למעלה מ-25 שנים.

של חלום קדימה?

החלום שלי הוא לראות את ישראל חיה בשלום, ארץ פורחת במובן הרוחני והגשמי.