רצח איתם ונעמה הנקין הי"ד היה המכה בפטיש לתחושות התסכול נוכח מהלכי הממשלה. אי אפשר לשבת בבית נוכח טרור מתגבר, אמרו ראשי ההתיישבות, גם אם זו הממשלה הטובה ביותר שיש לנו. גם במשפחה חייבים לפעמים לומר דברים לא נעימים.
חודשים ארוכים רודפים ראשי ההתיישבות אחרי נתניהו, מבקשים ושוב מבקשים פגישה. ולא נענים. אבל זמן קצר אחרי שהקימו את מאהל המחאה מול ביתו, התגלה כי דלתו לפתע פתוחה לרווחה. "די מהר התחילו לחצים מצד ראש הממשלה", מספר אבי רואה, יו"ר המועצה, "שחש שהמחאה הזאת לא עושה לו טוב".
ההחלטה להקים את מאהל המחאה התקבלה אחרי לוויית איתם ונעמה הנקין הי"ד. ראש מועצת שומרון, יוסי דגן, שהפיגוע היה בתחומה והיווה שיא בסדרת פיגועים באזור שאך בנס הסתיימו ללא נרצחים, היה הראשון להודיע שהוא מבחינתו יוצא לשבת מול בית ראש הממשלה ויהי מה. שאר ראשי הרשויות החליטו באותו דיון שקיימו לאחר הלוויה להצטרף אליו. "כולם היו שותפים לאמירה שחייבים לעשות מעשה ולחזק את יוסי דגן בצעד הזה", מסביר אבי רואה. "זה היה מכלול מצטבר של נושאים שהביאו אותנו לתחושה שאנחנו במבוי סתום, ולא נותר לנו אלא להתפוצץ, כלומר לנקוט בצעד לא שגרתי. הפיגוע ליד איתמר היה המכה בפטיש לתחושת התסכול ולחוסר היכולת להכיל יותר את מהלכי הממשלה. קדמה לו סדרת פיגועים ובהם נרצחים – דני גונן, מלאכי רוזנפלד, ואיתם ונעמה, אנשים שלא הזיקו לאיש ולא היה בכוונתם להזיק, ונרצחו רק משום שהם יהודים. היה ברור שצריך מעשה.
"מנקודת המבט של ההתיישבות", ממשיך רואה, "לא ייתכן שבצד כל הפיגועים ממשלת ישראל בעצמה לא מאפשרת לפתח ולחזק את ההתיישבות. תכניות שעברו את כל ההליכים המקצועיים והגיעו לשלב האישור הסופי, נחסמות על ידי ראש ממשלת ישראל בעצמו, בעוד ההתיישבות נתונה תחת אירועים ביטחוניים לא פשוטים. את ההקפאה דה-פקטו הזו אמנם לא ממש רואים כרגע בעיניים, כי בלא מעט יישובים יש בנייה, אבל ההקפאה הזו תומחש במלוא חומרתה בעוד כשנתיים, כשפוטנציאל הבנייה יסתיים ולא ייבנה עוד שום מבנה, כי תכניות הבנייה מעוכבות שנים על ידי ראש הממשלה. יש לכך משמעות עקרונית לא פשוטה. איך זה שממשלת ימין שבה יושבים גם הליכוד וגם הבית היהודי, לא מאפשרת לבנות בהתיישבות? אם בממשלה כזו יש הקפאה, מה נלין על ממשלות אחרות? לכן חשנו שנכון לקשור בין ביטחון להתיישבות, למרות שמההיבט הביטחוני אמרנו כל העת שאנו סומכים על צה"ל ועל כוחות הביטחון שעושים את המוטל עליהם הכי טוב שאפשר. אבל יחד עם זה הרגשנו שיש כאן הזדמנות לומר לראש הממשלה שאנו כהנהגת ההתיישבות חשים במבוי סתום ולא יכולים לתת תקווה וחזון לתושבים שלנו, שנתונים תחת מתקפות רצח ולא יכולים אפילו לסלול כביש ולבנות בית".
התותח הקדוש
שרים וח"כים החלו להגיע בזה אחר זה אל אוהל המחאה, לנסות לשכנע שאולי לא נכון להפגין, ואולי כדאי לשבת ולדבר. הפגישה בין ראשי יש"ע לראש הממשלה התקיימה ביום רביעי שאחרי שמחת תורה. "הצגנו בפניו את הקשיים ואת ההתמודדויות", אומר אבי רואה. "הוא מצדו חילק את הדברים לשני נושאים שראה בהם נפרדים: ביטחון והתיישבות. בנושא הביטחוני התרשמנו שיש מענים. הוא עצמו סייר באזור הפיגוע ליד איתמר, ובא עם שלל תובנות ביטחוניות, שכללו השקעת מיליונים באמצעים שונים כמו תאורה, מצלמות וכדומה. אבל בנושא התכניות והבנייה – הוא היה ממש בונקר. הוא השתמש במונח 'תותח קדוש' שעומד מול מדינת ישראל – האיחוד האירופי והאמריקאים - שרק מחכים להזדמנות כדי להוביל החלטות אנטי ישראליות במועצת הביטחון ובבית הדין הבינלאומי בהאג.
"אמרנו לו בנימוס ובכבוד שהדברים לא מקובלים עלינו. אני אמרתי לו שנראה שזו דווקא הזדמנות. שיש כאן שעת כושר בתוך הכאוס במזרח התיכון. האמריקאים עצמם לא יודעים מה לעשות מול כל ההתרחשויות בארצות שסביבנו, ותפקידה של הנהגה זה לקבל החלטות גורליות, כמו החלת הריבונות על שטחי יהודה ושומרון. כמובן שלאמירה הזו הוא לא התייחס כלל, אבל כן התייחס לאי היכולת לקדם תכניות בגלל הלחצים".
הפגישה הסתיימה ללא הסכמה אך גם ללא מתח בין הצדדים. ראש הממשלה אמר שאינו יכול. ראשי הרשויות הודו לו. ובכל זאת, הפגישה אמורה היתה להימשך כשעה ונמשכה למעלה משלוש שעות, ואולי בכך יש לומר לא מעט.
"בשורה התחתונה לא קיבלנו תשובות", ממשיך רואה, "ולכן החלטנו בישיבה למחרת להמשיך במאהל ולהכריז על עצרת ביום שלישי, לאחר הקימה מהשבעה ביום שני".
הפרד ומשול
בינתיים גל סכינאות פשט בכל הארץ. אירועי הטרור ערערו את ההחלטה להמשיך במאהל המחאה. בקרב ראשי ההתיישבות גברו הקולות הקוראים לחזק ולא למחות. גם אם הטיעונים שלנו צודקים, אמרו, אין זו העת. בישיבה שקיימו ראשי מועצת יש"ע ביום ראשון בבוקר היו הדעות חלוקות. לבסוף הוחלט להמשיך במאהל המחאה, תוך הבלטת המסר של מלחמה בטרור וחיזוק ממשלת ישראל במאבקה זה.
במקביל נמשך השיח עם אנשיו של ראש הממשלה. מסתבר שגם סוגיית ההתיישבות לא נפלה על אוזניים אטומות לגמרי. המגעים עם אנשי משרדו העלו את התחושה שכן יש רצון לקדם ולסייע. בסופו של דבר הובטחו ואף בוצעו כמה צעדים ממשיים, כמו כינוס ועדות לאישור תכניות, שקיבלו החלטות למתן תוקף (ביקיר בשומרון, סנסנה בהר חברון, ושבות רחל בבנימין). "ישנם עוד כמה נושאים שבהם הבטיחו לסייע ולקדם. מה שחשוב הוא שהתרשמנו שיש כאן שינוי בגישה. אני לא יודע לומר אם זה נובע מהמצב הבטחוני או מהלחץ של המחאה או משניהם יחד", אומר רואה.
ביום שני אירעו שני פיגועים קשים – באוטובוס בארמון הנציב, ודריסה ודקירות בשכונת גאולה. "הבנו שמדינת ישראל בעצם בסוג של מלחמה, וכל הארץ שדה קרב. שוב קיימנו ישיבה והחלטנו להכריז על סיום המאהל וביטול העצרת", אומר רואה.
"אין ספק שזה היה מהלך חשוב", הוא מסכם, "אי אפשר לשבת בבית נוכח טרור מתגבר. גם אם מדובר בממשלה ימנית ותומכת. גם במשפחה צריך לפעמים לומר דברים שלא כל כך נעימים לשמוע. כמובן שלא היתה כל כוונה להפיל את הממשלה, אלא להגביר את המודעות למה שקורה, ולצורך הדחוף לקבל מענים ליישובים שנמצאים גם תחת מעטה טרור שמכה מעת לעת וגם תחת הקפאה. ביקשנו מהממשלה להתעשת. ואני שמח שזה אכן התחיל לקרות.
ומה בנוגע לקולות על מחלוקות פנימיות שדלפו מהמאהל החוצה? "כמו בכל חבורה, גם אצלנו היו חילוקי דעות. יש בין מנהיגי ההתיישבות מי שסוברים שאסור לתקוף את הממשלה כלל, כי היא הטובה ביותר שיש לנו. אני מסכים גם עם זה, אך לכל דבר יש גבולות. ראש הממשלה לא יכול לבנות על זה שנספוג הכל, בגלל שאין לנו ראש ממשלה אחר. נכון להשמיע גם ביקורת בריאה כדי לעורר. טבעי שלא כל ראשי הרשויות ביו"ש חושבים אותו דבר, אך חשוב שההחלטות יתקבלו באופן ראוי, ושכל אחד יהיה רשאי להביע את דעתו. בסיכומו של דבר זו היתה חוויה טובה מאד גם מההיבט הזה. האירוע גיבש את ראשי הרשויות והביא להבנה שיש שיח, יש התלבטות אמיתית, יש דיון מכובד ולא רק עוקצנויות. גם אם דעתך לא התקבלה, היתה לך הזדמנות לנסות ולשכנע, ובסוף מה שהרוב החליט זה מה שהיה. גם משרד ראש הממשלה ניסה לנקוט במהלכים של הפרד ומשול, למשל כשזימן רק כמה מראשי הרשויות ולא אחרים. היתה בין החברים ביקורת על כך, לא על עצם ההליכה, כי אם ראש הממשלה קורא לך אתה בא, אלא על הדרך, על כך שלא עדכנו את השאר. אבל בסופו של דבר השיח שהיה עד אז הביא לכך שהם הבהירו לנתניהו שהם לא מוסמכים לנהל משא ומתן לבדם, אלא רק יחד עם כל מי שמונה לכך".