האם ידעתם שלאימהות ותינוקות תזמון משותף של קצב הלב? לקשר הפיזי בין הורים ותינוקות יש השפעות משמעותיות וארוכות טווח

שמשון בורשטיין, פיזיותרפיסט התפתחותי, היחידה להתפתחות הילד במרכז גוונים

סינכרוניזציה (התאמה, תזמון או היתאמות) הוא מושג המתאר את התהליכים הגופניים השונים – ההורמונליים, הפיזיולוגיים והרמזים ההתנהגותיים - המועברים בין הורים לצאצאים במהלך הקשר החברתי ביניהם.

ההורה והילד מתאימים את עצמם לרמזים ייחודיים של השותף להתקשרות, וסינכרוניות זו יוצרת את הבסיס לקשר הורה-תינוק. קשרים אלה קובעים את המסגרת להתפתחות הרגשית של התינוק ומעצבים את היכולת שנמשכת לכל אורך החיים, לווסת מצבי לחץ ועוררות, ולהשתתף באינטראקציות. דוגמאות לסינכרוניות הורה-ילד הן: התאמה בקצב לב, התאמה של שעת הנקה, התאמה בהבעות פנים, קולות משותפים ועוד. אימהות ותינוקות מבצעים סינכרוניזציה של קצב לב בפער הקטן משנייה אחת, וההשפעה היא ייחודית לאותו תינוק.

קשר מנבא עתיד

מתחילת הטרימסטר הראשון להריון, השינויים ההורמונליים אצל האם יוצרים את התחלת ההתנהגות האימהית. אצל התינוק מתפתחות מערכות כמו השעון הביולוגי או קוצב הלב במהלך הטרימסטר השלישי. נמצא כי שתי מערכות פיזיולוגיות אלה משפיעות על הסינכרוניזציה בין אם לתינוק בגיל מאוחר יותר.

קיימת התאמה רגשית שונה של התינוק לאמא ולאבא: ההתאמה לאם היא יותר ריתמית ואילו ההתאמה לאב היא יותר קופצנית, עם עוררות גבוהה (דבר המאפשר לתינוק לבצע מספר התקשרויות באופן בו זמני). החל מגיל שלושה חודשים התינוקות גם ערים לרמזים לא מילוליים של תקשורת בין הורים, ומגיבים אליה. הטענה היא כי יכולת זו מסייעת לתינוק "לנווט" מערכת תקשורת רבת משתתפים והיא מנבאת את היכולת החברתית אצל פעוטות עם בני גילם.

באופן כללי נמצא כי סינכרוניות הורה-ילד בגיל זה מנבאת ביטחון בהתקשרות, וויסות עצמי, הסתגלות התנהגותית למצבים שונים, אמפתיה, יכולת פיענוח סמלים, והבנת קודים מוסריים לאורך הילדות ועד להתבגרות.

במהלך ששת החודשים הבאים, מתפתחת היכולת לחקירה של עצמים בסביבה וקשב הדדי, והסינכרוניזציה נעשית יותר הדדית ופחות תלויה בהורה. לקראת סוף שנת החיים הראשונה, יחד עם למידת היכולת לדבר, חווית הסינכרוניות מתרחבת וכוללת משחק בין פעוטות והורים.

למגע אימהי השפעה ארוכת טווח על היכולות החברתיות של התינוק. נמצא כי ילדים שחוו מגע אימהי כיילודים הראו יכולת גבוהה יותר לווסת גורמי מתח רגשיים בגיל עשר שנים. נוסף לכך נמצא כי רמות של הורמונים המעודדים חיברות עולים לאחר מגע הורה-תינוק, בעיקר אצל אימהות שסיפקו רמה גבוהה של מגע המביע חיבה ואצל אבות שהציגו רמות גבוהות של מגע מעורר. נראה כי צורות ספציפיות של מגע הורי מדגישות גם את הדמיון וגם את השונות בין טיפול אימהי ואבהי.

למגע אימהי או אבהי יש משמעות רבה. לא מדובר ביכולות נרכשות מיוחדות כגון אלו הנלמדות בקורסי עיסוי תינוקות אלא במגע היומיומי הרגיל, האוהב והרגיש שלנו בזמן ההחתלה, ההנקה, האכילה וההרגעה; המגע והטיפול העקבי הוא המשמעותי ביותר להתפתחות התינוקות שלנו.

עובד מתוך מאמר של פרופ' רות פלדמן:

 PARENT–INFANT SYNCHRONY: A BIOBEHAVIORAL MODEL OF MUTUAL INFLUENCES IN THE FORMATION OF AFFILIATIVE BONDS