זוהי לא תקופת מלחמה אבל גם לא ימי שגרה שקטה ופשוטה. ילדינו זקוקים בתקופה כזו למידע מהימן ולעזרה בארגון המידע. הנה טיפים מעשיים לשיחה עם ילדים נוכח גל הטרור
עליזה נבו, מנהלת היחידה להתפתחות הילד, מרכז גוונים
גל הטרור המתמשך הביא לערעור הביטחון הבסיסי שלנו. אין לנו כלים מספיק ברורים כיצד להתגונן, אין אזעקות שיתריעו בפנינו או מרחב מוגן לנוס אליו בעת הסכנה, אפילו לא אומרים לנו לשתות מים. מאפיינים אלו של המצב הנוכחי מכניסים את הציבור לחרדה. למרות שהיו בעבר תקופות עם יותר פיגועים או הרוגים, עדיין הפחד הוא מהבלתי צפוי כשכל אחד יכול להיות מפגע. בתקופה הנוכחית ילדינו זקוקים למידע מהימן ולעזרה בארגון המידע. תפקידנו כהורים לעזור להם לארגן את המידע בצורה מבוקרת, מרגיעה ובשפה שמובנת להם.
חשבנו לנכון להביא שוב מספר עצות מעשיות כיצד להתמודד עם המצב ומה להסביר לילדים.
קודם כל תירגעו אתם: כהורים חשוב לדעת שהחרדה שלנו מועברת אוטומטית לילדינו. אם אנו מוצפים בחרדה זה יגיע אליהם, לכן ההפניה הראשונית היא לעצמנו, למצוא את הדרך כיצד להירגע וליצור לעצמנו מרחבים שאנו מוגנים בהם יותר רגשית, ואז נוכל לתפקד עם הילדים בצורה בריאה יותר.
מידע אמין ומדויק: צריך לתת לילדים מידע אמין ומדויק על האירועים ולא לנסות להתחמק ולומר "שום דבר לא קורה". כמובן שיש להעביר מידע תואם לגיל הילדים. כמו כן, חשוב מאד שנעזור להם ללמוד לסנן מידע אמין מתוך השמועות שמציפות כל הזמן את הרשתות החברתיות. אנו צריכים להיות להם דוגמא לסינון המקורות האמינים, על מי אנחנו כן סומכים ועל מי לא.
תשובות כנות ומלאות לשאלות של הילדים: ילדים שואלים שאלות קשות. הם פוחדים מהמוות שלהם או של הוריהם. צריך להתייחס לזה ולא לעשות את עצמנו לא שומעים או להעביר נושא. אנו צריכים להעביר להם את התחושה שאנו עונים ברצינות לשאלות שמטרידות אותם. השיחה עם ילדכם במצבים קשים עשויה לתרום לו רבות. השיחה מפחיתה בלבול וחסר ודאות, היא עשויה לתת לילד תחושה של שליטה ויכולת. באמצעות השיחה לומד הילד לחקור ולהבין את עולמו. שיחה יכולה למנוע את היווצרותם של פחדים מיותרים.
מידת החשיפה לתקשורת: התקשורת מציפה אותנו בתיאורים מלחיצים על זירות האירוע ויש להימנע מחשיפה רבה מדי. נקודה נוספת שהפכה למשמעותית במיוחד בימים האחרונים היא החשיפה לתמונות וסרטונים איומים. תמונות אלו הן נזק נורא לנפש. צריך לדבר עם הילדים ולהגן עליהם מפני התמונות האלו. בגיל צעיר צריך למנוע אותן מהם לחלוטין ובגיל מבוגר יותר לדבר איתם על זה. לנסות לדאוג לכך שלא יסתכלו עליהן ולנסות להבין יחד איתם את הנזק מצפייה בחומרים כאלו - שאנו הופכים להיות קהים לרצח של אנשים, וכמובן שגם החרדות גוברות כשיש תמונות ממשיות של האירועים.
הנחיות ברורות: יש צורך בהנחיות מאד ברורות לתפקוד היום יומי, איך אנו רוצים שהם יתפקדו במידה ויש שינוי. אנו צריכים להנחות אותם בצורה ברורה ולא לשנות אותן כל רגע על פי השמועה התורנית. ההנחיות צריכות להיאמר בצורה עניינית ופשוטה.
שגרה: מומלץ כמה שיותר לשמור על שגרה שאינה קשורה לאירועים, להיות ביחד מחבק, ולעסוק בכל מיני דברים ולא רק בחדשות. מומלץ לעסוק בדברים כיצירה או צפייה בסרטים, כל בית על פי עניינו. בקרב ילדים גדולים יותר ניתן לתעל את האנרגיות לדברים חיוביים כמו הכנת צ'ופרים לשוטרים או תליית דגלים.
בתקווה שנשמע בשורות טובות ונחזור במהרה לשגרת יומיום נעימה ובטוחה.
---------------------
עובד מתוך דברים שפורסמו על ידי תמי סמט, פסיכולוגית ומנהלת מכון באר אמונה.