ברגעים הראשונים של הבלבול, הפחד, הדאגה וחסר האונים שאחרי כל פיגוע – חשוב שיש מישהו מקצועי שנמצא כדי לתמוך, לסייע, ללקט את המידע, לקשר ולדאוג למה שנדרש

רותם טל, רכזת נפגעי איבה במחלקת הרווחה

הטלפון רוטט ואתו גם הלב, עוד פיגוע דריסה בירושלים.

לאט לאט מתבררות העובדות. תחנה של אוטובוסים לכיוון בנימין. יש פצועים, ביניהם תינוק. מחכים לשמוע פרטים נוספים, ואז שוב הודעה בקבוצת הווטסאפ של הרווחה. יצחק המנהל מבקש שמישהו יקפוץ. צריך לנסוע לבית חולים.
והשעה ארבע. והילדים, והבית... ונגמר יום העבודה. זה לא משנה מה תוכנן להמשך הערב: לימודים, חברים, משפחה, מטלות הבית. חסר גלגל - אני גלגל.

והקרע הזה שבין השגרה והחירום שמפלח באחת כל פעם מחדש.

בנסיעה מודיעה אביבה שגם היא גם מצטרפת אלי לבית החולים. מזל שאני לא לבד מול... מה שמחכה בבית החולים.

נכנסים לשערי צדק. שוב חדרי המתנה מלאים באנשים, משפחה, חברים, עם ישראל, נאחזים בכל שביב של תקווה.

הדאגה, הצורך והרצון להיות שם איתם, עם המשפחה, עם הנפגעים. ברגעים הראשונים של הבלבול. והפחד. והדאגה. והחשש. והאין אונים.
המוקד מבקש עדכון מצב רפואי. רגע. מיון... כולם עסוקים. רגע. סבלנות.

נר שמיני של חנוכה - זאת חנוכה, על אף שתיכף שקיעה, אולי אולי יקרה נס, אולי הכל יהיה בסדר.

נפגשים עם הפצועים. אני ממטה בנימין. מה שמך? מאיזה ישוב? דיברת עם המשפחה? המשפחה בדרך? יופי. מה אומרים הרופאים? רק קל. ב"ה. שיהיו בשורות טובות. אהיה בקשר אתך מחר.

להיפגש עם האמא של התינוק. "מה עם התינוק שלי? למה מעבירים אותו לעין כרם? בעלי כבר בדרך לשם? אני גם רוצה לנסוע לשם. אני בסדר, שישחררו אותי, רוצה לנסוע לתינוק שלי!

השתחררתי, איך אגיע לעין כרם? אני אקח אותך לעין כרם, אני אומרת. נוסעים בדממה. האמא מדברת עם הבעל בצרפתית. מגיעים לעין כרם. מיון ילדים. התינוק כבר בחדר ניתוח. מצטרפים לבעל בחדר משפחות.

השעה 23.00, מעדכנים את מנהל המחלקה שמעדכן את המוקד וההנהלה.

רגע... מה קורה בבית? הילדים התקלחו כבר? ישנים? הכל בסדר?

מגיעים הביתה אחר חצות. קשה לישון. הרגעים עם הפצועים. האמא... המחשבה על התינוק הפצוע קשה. מחשבות על התינוק שלי הישן בחדר הסמוך.

מה צריך לעשות מחר - לדבר עם הפצועים, לשמוע עדכונים, לשאול לשלומם. לשלוח זר פרחים ואיחולי רפואה שלמה. לדווח לביטוח לאומי על הנפגעים להמשך טיפול שלהם.

בוקר חדש. מקבלים חיבוק ותמיכה מחברות לעבודה. מילות הערכה מהמנהל.

די עם האירועים האלה, אומרת אני לעצמי, אך יודעת כי אמשיך לעשות את העבודה כי היא חשובה מאוד, למען הנפגעים והמשפחות.