נוכח גל הטרור המתמשך וחג האביב והחירות שבפתח, מתעצמות שאלות עומק על גלות וגאולה, חירות ומוסר. "אני רוצה להאמין שהאביב שבפתח יביא אתו בשורה חדשה ונראה בו תשובות יותר ברורות, נחושות ולא מתייפייפות", אומר ראש המועצה
חג הפורים חלף עבר לו (ללא אירועים מיוחדים, לרווחת האמונים על הביטחון), הניצנים נראים בארץ, וריח של אביב וניקיון מציף את ארצנו. חג החירות שבפתח נדמה שאך מעצים שאלות של חירות, ביטחון, מוסר, גלות וגאולה, שמלווים אותנו מזה תקופה ומתחדדים ביתר שאת לאחרונה.
"נקווה שחודש הזה של גאולת עם ישראל יביא אתו איזו בשורה חדשה", אומר אבי רואה, יו"ר המועצה, "בכל מה שקשור למרחב שלנו, גם בהבנת מדינות העולם שהטרור לא נעצר כאן אלא יכול להגיע גם לאירופה ולאמריקה, ובעיקר - שטרור הוא טרור. ובצד התקווה להבנה הזאת, דרושה מצדה של מדינת ישראל נחישות ולא התייפייפות. ואני רוצה להאמין שבאביב שאנו נכנסים אליו נוכל לראות אמירות יותר ברורות ונחושות של מדיניות ממשלת ישראל בכל קשור באחיזתנו בארץ, ונחישות בפגיעה במפגעים בנו ובמסיתים נגדנו, בלי להתבייש ובלי להתבלבל. כדי שגם הדור הצעיר שגדל במדינה הזאת לא יהיה מבולבל. אנחנו מאמינים בני מאמינים, ומבינים שהאירועים הכואבים שמלווים אותנו בתקופה הלא קלה האחרונה הם רק מנוף לצמיחה חדשה, לפריחה, לאחיזה חזקה יותר, כפי שכבר לימדה אותנו ההיסטוריה שלנו".
- האם אתה מרמז גם לדיון סביב סוגיות של מוסר ו"הקם להרגך השכם להרגו" שצפו לאחרונה?
"המוסר היהודי, עם כל הכבוד, לא צריך חוקים ונהלים והנחיות, ומי שנצמד לחוקים ונהלים ולא למוסר היהודי, בסופו של דבר ייצא שכרו בהפסדו. כי את המוסר אי אפשר תמיד להכניס למסגרות ולחוקים, ומה שחשוב זה הבסיס המוסרי של כל אחד. ועל פי בסיס מוסרי ברור אדם יידע לפעול בכל סיטואציה ולהגיד לעצמו מה כן ומה לא. ולכן האמירות שצבא לא צריך להתנהל על פי האמרה היהודית של 'הקם להרגך השכם להרגו' הן אמירות שגויות, כי זו אמרה שמתבססת על בסיס רחב ואיתן של מוסר. וכבר אמרו חכמים, 'מי שמרחם על אכזרים סופו שמתאכזר על רחמנים'. לכן כל יהודי באשר הוא יהודי יודע איך להתנהל ולנהוג כשקמים עליו להרגו, וגם בעת החדשה של עם ישראל, קרי בימי מדינת ישראל המתחדשת, היו אירועים לא מעטים שבהם ידענו באופן הפשוט לשלוח את ידנו הארוכה גם מחוץ לגבולות המדינה כדי לחסל את מי שפגע או תכנן לפגוע בנו. וכך נכון לנהוג, ולא היה על כך כל ערעור מוסרי. האם מישהו הלך לבדוק האם בדיוק מי שפגעו בו לחץ או לא לחץ על איזה הדק? עם החפץ בחיים צריך לקבוע כללים ברורים של הגנה על עצמו כדי למנוע מאחרים לפגוע בו, וכשהדברים מגומגמים ולא ברורים ומסתמכים על נוהל כזה או אחר, הם יוצרים בלבול אצל מי שאמור לפעול, וכבר היו שהיססו ובסוף נהרגו במקום להרוג. לא בגלל מוסר, אלא בגלל הנחיות וחוקים שמולם מחבל ניצל את המצב והרג. ואף אחד מאתנו לא רוצה שבנו יגיע לשם. לכן האמרה של 'הקם להרגך השכם להרגו' היא אמירה מאד נכונה, שמתבססת על מידת מוסר גבוהה של יהודי באשר הוא יהודי.
"כל אומות העולם מכירות בזה, רק שהן מנסות למנוע מאתנו להגן על עצמנו, כי בעיניהן לא יכול להיות שיהודי מסוגל להגן על עצמו לאחר 2,000 שנות גלות שבהן לא יכול היה לעשות זאת ורק ידע לנדוד ממקום למקום. את זה קשה להם לתפוס, שהנה קמנו ואנו עומדים על חרותנו ועל יכולתנו להגן על עצמנו, ולחסל את מי שרוצה לחסלנו. לפחות לנו הדברים צריכים להיות ברורים ונהירים, ואם הם יהיו כך ונתבסס על המוסר היהודי - אז כל מיני סוגיות שצצות בתקשורת ושאלות של אם כן או לא - היו נמנעות מאתנו".
איזונים בין הגישות
גל הטרור שנמשך כבר כחצי שנה, בכל רחבי ארץ, אבל בעיקר ביהודה ושומרון, ובנימין בתוכם, הציף גם דילמות מעשיות הקשורות לחיינו כאן. "רצח ינאי ויסמן הי"ד במרכז הקניות שער בנימין", אומר אבי רואה, "הוא אירוע טראומטי שמחזיר אותנו לנקודה שבה אנו שוב שואלים את עצמנו, האם נכון לאפשר את החיים המשותפים במרכז העסקים והקניות הזה, ולאפשר לערבים להיכנס לקנות ולעבוד. הדעות בקרב תושבי בנימין חלוקות לכאן ולכאן. יש מי שסובר שאסור לתת להם להיכנס בכלל – לא לקנות ולא לעבוד, ויש מי שסובר שזו המציאות, אנחנו כאן והם כאן, והבריחה מהתמודדות של חיים משותפים לא פועלת לטובתנו. הגישה הזו נובעת מראייה לטווח ארוך ולא מתוך שיקולים כלכליים.
"בין שתי הגישות הללו צריך למצוא את האיזונים המתאימים, וזה מה שעשינו יחד עם הצבא", ממשיך רואה, "צעד ראשון הוא הגבלת גיל הנכנסים, מכיוון שרוב הפיגועים נעשים על ידי צעירים, שלא לומר גם ילדים. וזה מה שקורה מאז אותו אירוע, ביחד עם תגבור האבטחה. כמובן שבנושאים האלה של טרור אף פעם אי אפשר להגיע למצב של פעילות מונעת הרמטית, ותמיד יהיה איזה תרחיש שבו יתאפשר פיגוע כזה או אחר למרות תגבור השמירה והאבטחה.
"גל הטרור הזה לא פוגע רק בדרכים ובמרכזים שמחוץ ליישובים", ממשיך רואה, "אלא גם בתוך היישובים – חווינו חדירה לבית חורון ואירוע חדירה נוסף לשכונת היובל בעלי, שם הסתיים האירוע בהריגת שני המחבלים בזכות תושייה ועוז של תושב השכונה רועי הראל. לאחר מכן נמשכו ניסיונות נוספים – בשבוע האחרון היה ניסיון כניסה נוסף עם סכינים לשער בנימין שסוכל. הניסיונות קיימים ומתרחשים כל הזמן, ואנחנו יחד עם המשטרה והצבא יושבים ביחד ועושים מעת לעת הערכות מצב כדי לראות איך למנוע את האירועים האלה, למרות שלא מדובר כאן בארגון מסודר אלא בעיקר בהסתה שמונעת דרך הרשתות החברתיות, והיא שגורמת לכך שאותם מחבלים מחליטים לפגע ביהודים בשל היותם יהודים, בין תושבים ובין חיילים", אומר רואה.
זכות גדולה
החדירה לשער בנימין שסוכלה כשבוע לפני פורים התרחשה ביום שישי לקראת סיום משמרתם של שני לוחמים מגדוד דוכיפת של חטיבת "כפיר". "פתאום הבחנתי בשני נערים פלשתינים יורדים מרכב ומתקרבים לעבר המתחם", מספר רב"ט עמית כלפון, בן 19 מאילת, "הרגשתי שמשהו לא בסדר, עירבתי בכך את רותם, סמל המחלקה, שהסכים אתי מיד".
"התחלנו בהליך תחקור שעורר את חשדנו עוד יותר", מסביר סמל רותם דהן, בן 21 מראש העין. "בנקודה הזאת פתחנו בנוהל מעצר חשוד ובמהלכו המחבלים ניסו להתחמק ולברוח, אבל המשכנו עד שגילינו עליהם שני סכינים. ההרגשה הפנימית שלנו הובילה אותנו לחתירה למגע, לא וויתרנו עד שתפסנו את הסכינים הרצחניים האלה. אפשר רק לדמיין תרחיש בלהות שבו אנחנו לא תופסים אותם בזמן ומתבצע במתחם מסע הרג נוסף".
"אנחנו דרוכים וערניים תמיד לכל תרחיש. אנחנו עומדים בקו ההגנה הראשון לטובת שמירה על שגרת חיי המתיישבים בבנימין, ועלינו לעמוד במשימה זו בהצלחה, כפי שעשינו ביום שישי", הם מסכמים. "כלוחמים בגזרה אנחנו עובדים יום וליל ללא הנחות וללא פשרות. אנחנו עושים הכל כדי לשמור על בטחון היישובים והמתיישבים בגזרה. אנחנו רוצים לומר למתיישבים באופן אישי כי הם יכולים לסמוך עלינו שאנחנו נותנים מעצמנו כל מה שאפשר ומעבר, בימים ובלילות, בכל מזג אוויר ובכל מקום לטובת מאה אחוז ביטחון ולא פחות מכך. מידי לילה מתבצעים מבצעים נרחבים לחיפושי אמל"ח בעומק שטח האויב", הם משתפים, "אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בשמירה בטרמפיאדה לאחר לילה ללא שינה בו חיפשנו אמל"ח בעומק הכפרים בגזרה, אבל זו המשמעות האמיתית של התפקיד. להיות לוחם בבנימין זו זכות גדולה".