יזכור

 

מהישוב עלי.

נפל א' באב תשס"ו (26.7.2006)

בן 24 בנופלו

הותיר אחריו הורים, אחים ואחיות.

 

לאתר לזכרו לחץ כאן

עמיחי הי"ד, בן טובה ומשה, אח לאמונה, שירה, יגאל, אורית, אליעזר, תהילה, יאיר, אברהם וברכה, נולד בתלמי יוסף בחבל ימית, ח' בטבת תשמ"ב ,(03/01/82) גדל והתחנך בישוב עֵלִי.

נשם מילדותו אויר פסגות נקי זך וטהור של ארץ ישראל, אותה אהב והירבה לטייל בשביליה.
 

במהלך לימודיו התיכוניים בישיבת "ירושלים לצעירים" (ישל"צ) הדריך בסניפי בני עקיבא בשכונת מוסררה בירושלים ובעֵלִי מקום מגוריו, בסיום לימודיו בישל"צ המשיך את לימודיו התורניים בישיבת "מרכז הרב" בירושלים, בתקופה זו גם התנדב בחופשת הקיץ לסייע לארגון "קו לחיים".
 

כתב אלחנן ניר (מקור ראשון) : "היינו חבורה של צעירים עם שאיפות גדולות ומהפכניות שחיפשו מקום שקט ללמוד ולחפש ולשאול. היינו מדברים המון על נושאים ברומו של עולם, ועמיחי, בעיניים הכחולות ובחוש האמת שלו לא היה מרפה, והיה שואל ותוהה ומבקש אחר הנכון גם אם אינו קל. ולראות אותו יושב ולומד וכולו שלווה, כמו לא נברא העולם אלא בשבלו - זה היה הכל. והיתה הענווה והשקט שלא מנעו ממנו להניע אין סוף דברים, לארגן וליזום. ואחר כך התחלנו להיפגש לסדנה לכתיבה יוצרת שהעברתי לחבורה, ועמיחי כמובן השקיע וקרא וכתב, רגיש ונוגע. כי הוא היה איש ספר במלוא מובן המילה, שקרא ללא הרף ".
 

לאחר נפילת חברו הטוב שמואל וייס הי"ד במלחמת" חומת מגן" בג'נין (שרת בחטיבת גולני, גדוד 51) הקדיש עמיחי את זמנו ביחד עם חבריו לעריכה וכתיבת הספר "עין גנים", המספר את ההיסטוריה היהודית של ג'נין, תוך הקמת גלעד לנופלים במערכות ישראל לדורותיהם באזור ג'נין.
 

בהמשך התגייס עמיחי לצה"ל, ביקש לשרת בגדוד 51 של חטיבת גולני ולהמשיך בכך את דרכו של חברו שמואל וייס הי"ד.
 

בתפקידו האחרון שימש עמיחי מפקד 'מחלקת החוד' בפלוגה רובאית ג'. כחודש לפני נפילתו הוענקה לו דרגת הסגן.
 

מספר עשהאל לובוצקי (שרת עם עמיחי בטירונות ונפצע קשה במלחמה) : "שמחתי לשמור עם עמיחי. כך ציפו לי שעתיים ויותר של שיחות על מגוון נושאים מרתקים: חיי הישיבה אל מול הצבא, מצב הנוער הדתי לאומי, כיצד צריך צבא יהודי להיראות, מה אפשר לשפר בפלוגה, איך מחזקים את ההתיישבות, חידוש תורני שלמדנו ועוד… כל נושא שעלה התפתח לדיון מעניין, ולעמיחי הייתה יכולת להעניק תובנות חדשות בכל בנושא, תמיד ציפיתי לשמוע תובנות אלו. הן נבעו גם מידע רחב, תורני וכללי, וגם מחשיבה מעמיקה ומקורית. הייתה לעמיחי יכולת לנתח אירוע או תופעה בהקשרים רחבים יותר, יכולת לדאות במחשבתו מעבר לגלוי ולברור. "
 

עמיחי היה איש אמת וישר דרך. ידע היטב על מה הוא נלחם, לא היסס ולא פקפק, כך גם חינך ואימן את חייליו שכה אהב. מכתבו האישי לרמטכ"ל שנה לפני נפילתו על רקע השתתפות חיילי צה"ל בגירוש ובהרס ישובי גוש קטיף וצפון השומרון היה ביטוי נאמן לדרכו הישרה ואהבת העם והארץ אשר יקדה בו.
 

 

"עמיחי היה בחור משכמו ומעלה, מבט אחד אל אופן הליכתו דיבורו הספיק כדי לראות בו מנהיג ואדם למופת. חיוכו התמידי, טוב ליבו ואהבתו לחבריו ולחניכיו הפכו את עמיחי לאישיות מיוחדת במינה " סיפרו עליו תושבי הישוב עֵלִי.
 

ביום רביעי א' באב תשס"ו (26/7/06) נהרג עמיחי בקרב בבינת ג'ביל בדרום הלבנון
 

עמיחי הובא למנוחת עולמים למחרת הקרב בחלקה הצבאית בבית העלמין בעֵלִי, הצופה על דרך האבות (כביש 60).
 

עמיחי הותיר אחריו הורים, משה וטובה ותשעה אחים.
 

 

"שיר יום הולדת"- תהילה מרחביה
 

עמיחי אחי היקר והאהוב,
 

כהרגלך בימי ההולדת בשמחות של המשפחה, היית כותב שירים או כמה שורות אישיות קצרות, תמיד קולעות ומחממות אתהלב. כך היה גם ביום הולדתי בחודש ניסן האחרון, אתה שחזרת מהצבא הקראת את השורות במסעדת שופרא בירושלים בו חגגתם לי אתה ושאר המשפחה את יום הולדתי.
 

במהלך יום הולדת הוצאת את פנקסך הקטן בו רשמת הערות ודגשים לשיחות עם חייליך.
 

הבטחת לי אז שתשפץ קצת את השיר ותגיש לי אותו אישית מודפס במועד מאוחר יותר, את זה עמיחי - שהיית עסוק עם חייליך, לא הספקת. במהלך השבעה סיפרתי זאת לחברך אהרון, ואתמול הוא מצא את זה בין חפציך. תוך דיפדוף בדפים בו כתבת כאמור הערות ודגשים לאימון חייליך נמצא גם השיר. שמחתי מאוד כשראיתי שוב את השיר, קיבלתי פתאום כוחות גדולים משורותיו, רוצה אני במעמד אזכרה זה, שבוע לקרב הגבורה בלבנון להקריא שיר זה לזכרו.
 

"שיר ליום הולדת"
 

פסח הלך וכמעט תם ניסן ולפני הרמת דגל העצמאות

נעצרנו לחגוג לך תהילה.

סך הכל עבר 16 שנים

לא פשוט להיות אחות סנדוויץ בין 9 אחים

הרבה מריבות צעקות ומלחמות מלמטה

פקודות הוראות והטפות מוסר מלמעלה.

ועדין עמדת בגבורה והצלחה לא מבוטלת

אישית ומשפחתית כבר צברת.

אז מכאן נאחל מזל טוב ונזכיר

שלמרות שיש ב"ה המון אחים ואחיות

קשה יהיה לדמיין איך היו נראים החיים

בלי השלווה החיוך והשמחה שאת מוסיפה במשפחה.

אז תחגגי ותהני שיהיה הרבה הצלחה
 

כי החיים לא מחכים."מתנה גדולה" (מתוך כתבה בעיתון "חדשות בנימין"):"עמיחי היה מתנה גדולה. בעמיחי הייתה פשטות וישרות, הוא היה חולם, לוחם ואיש מאמין", אומר משה, אביו של עמיחי. "עמיחי גדל באוויר בריא ונשם אוויר פסגות, הוא תמיד חיפש את האמת ולא היו לו ספקות או פקפוקים". יעקב שמשון עמיחי (יש"ע), נולד בתלמי יוסף שבפתחת ימית, ובגיל שנה הגיע עם הוריו לעלי. את לימודי התיכון למד עמיחי בישיבה לצעירים שליד ישיבת "מרכז הרב" בירושלים, לואחר מכן המשיך בישיבה הגבוהה עד לגיוסו לצה"ל לחטיבת גולני.
 

"עמיחי התגייס לצה"ל בעקבות חברו הטוב, שמואל וייס, שנהרג במבצע חומת מגן בג'נין", מספר אביו. "המקרה מאוד השפיע עליו, והוא החליט להתגייס לגולני לגדוד 51 כמו חברו. הוא לא היה מורעל, אך כיוון שהיה איש אמת, אז ברגע שהוא החליט שהוא עושה את המסלול, הוא התאמן והתכונן ועשה אותו הכי טוב".
 

"עמיחי היה אדם מאוד שורשי", מספר אביגדור, חברו מהישיבה לצעירים, "יש אנשים שמדברים על זה או קצת חיים את זה, והוא פשוט היה כזה".
 

 לפני כשנה, במהלך שירותו הצבאי, שלח מכתב לרמטכ"ל דן חלוץ, בו כתב לו שהחלטת הגירוש עברה באופן לא מוסרי ולא דמוקרטי, והביע במכתב כאב עמוק ותחושה שאין לו אמון בצדק ובמוסר שעמד מאחורי פקודות הצבא. "במכתב הזה הוא היה מאוד נסער ודיבר מתוך כאב", מסביר אביגדור. "הוא ציפה שהרמטכ"ל יזמין אותו לשיחה, אך התגובה למכתב הייתה הדחה מתפקידו". לאחר מאמצים רבים עמיחי הוחזר לפלוגה שבה שירת.
 

ביישוב עלי מספרים על בחור משכמו ומעלה. "מבט אחד אל אופן הליכתו ודיבורו הספיק כדי לראות בו מנהיג ואדם למופת. חיוכו התמידי, טוב ליבו ואהבתו לחבריו ולחניכיו הפכו אותו לאישיות מיוחדת במינה".
 

למשפחת מרחביה שני בנים בצה"ל. באותו יום נורא היה אחד מהם, יגאל, בעזה, ועמיחי בלבנון. משה מספר שהוא דיבר עם עמיחי לפני שנכנס והבין איפה הוא נמצא. "ידעתי שעם ישראל במלחמה, ובה נאלצים להרוג, שגם זה לא קל, וגם נהרגים", אומר האב. "באופן טבעי דאגתי אך קיוויתי שיהיה בסדר. עמיחי לא הסס ולא דאג לעצמו. הוא דאג רק על דבר אחד - האם בשעת מבחן הוא יעמוד במשימה, יצליח לתפקד ולא יאכזב את חייליו. עכשיו אנחנוו רואים שבקרב האחרון שבו הוא נפל הוא עמד טוב במשימה ולא הכזיב".