יזכור

מהישוב עלי.

נפל ביום רביעי  א' באב תשס"ו 26.7.2006 במלחמת לבנון השנייה.

בן 31 במותו.

הותיר אשה ושני בנים.

רועי הוא בוגר המכינה הישיבתית הקדם-צבאית "בני דוד" בעלי, הוא שירת כסמג"ד בגדוד 51 של גולני. ביישוב סיפרו כי התכונה הבולטת ביותר אצלו היתה עדינותו, שלוות נפש שלו והחיוך שעל פניו. "הוא הצטיין בכל מה שעשה, סיים את לימודי ההנדסה במכללת אריאל בהצטיינות ובורך בכשרונות רבים", אמרו.
 

מכריו צייינו במיוחד את הדחף התמידי שלו להתבונן פנימה, להשתפר ולהתקדם. "מי שהביט ברועי ראה לפניו בחור עדין ושקט, אך כשהוא נדרש להיכנס לקרב הוא הפגין פרץ עצום של נחישות ועוצמה, שלא ניתן היה לעמוד בפניהם. אהבתו הגדולה לעמו ולארצו הם שהניעו אותו להשקיע את כל כולו בשירות הצבאי ולבסוף למסור את נפשו על הגנת העם והארץ", הוסיפו תושבי עלי.
 

שוליק לשם ממצפה עירון, היטיב להכיר את רועי. "למדתי איתו בערך מגיל 15, בהמשך שירתנו יחד וטיילנו באפריקה". לשם סיפר: "הוא היה בחור יוצא דופן, חבר'מן עם חוש הומור מפותח, אין אחד שלא מכיר את הצחוק המתגלגל שלו. עם זאת רועי היה בחור מאוד רציני, כל דבר הוא עשה ברצינות וכך זה היה מילדות". דוגמא לכך מצא לשם כשסיפר ש"לכל אורך שנותיו הוא למד, הוא היה קם קבוע בחמש לפנות בוקר, כדי להספיק ללמוד גמרא לפני התפילה, דברים שאנשים רגילים לא עשו".
 

לשם סיפר כי רועי שירת בסדיר שלוש שנים ולאחר מכן שירת כקצין בקבע. בהמשך השתחרר מצה"ל והתלבט אם להמשיך בצבא או דווקא לסלול את דרכו באקדמיה. "הוא היה בלבטים גדולים. מדובר בבחור אידיאליסט וערכי, ומעבר לזה, המשפחה שלו חשובה לו. הוא חשב איך לתרום לעם ישראל ואיך להביא את עצמו לידי ביטוי לטובת הזולת. הוא היה בחור מאוד חכם, הוא רצה ללמוד באוניברסיטה והרקע המשפחתי דחף אותו לכיוון האקדמי. אבל הוא לא ממש הספיק. זה בער בעצמותיו והוא החליט שהוא חוזר לצבא, זה מה שהוא אהב וזה מה שהוא רצה לעשות".
 

לשם הוסיף: "בכל התקופה הזו של הצבא הוא נתן את כל כולו, הוא בקושי היה בבית. הוא הספיק לדעתי לראות מעט מאוד את הילדים. דיברנו על זה שניפגש ונחדש את הקשר, נשחזר ימינו כקדם. מכל מי שמכיר אותו, אני מבין שכולם אהבו אותו. הוא היה דמות בולטת ברצינות שלו ובכריזמה השקטה שלו. הוא היה בחור עם עמידה שקטה".
 

"מלאך בקרבנו" (מתוך כתבה בעיתון "חדשות בנימין")
 

"אני חושב על רועי ואיני מוצא מנוח לנפשי", אמר ראש הממשלה באחד מנאומיו בשבוע שעבר. "אני חושב על רועי קליין, רועי שהוביל את לוחמיו, קפץ על הרימון שהושלך לעברם, ספג את כל כוח הנפץ על גופו והציל את חיי לוחמיו. הוא עוד הספיק למלמל 'שמע ישראל ה' אחד' וביקש מהקשר שידווח על מותו. כך החזיר רועי את נשמתו לבורא. ילדיו הקטנים, גלעד ויואב, ורעייתו שרה – נשארו מיותמים", אמר ראש הממשלה.
 

רועי, בן 31, נולד וגדל ברעננה. בארבע השנים האחרונות התגורר בישוב עלי עם רעייתו שרה ושני ילדיו, גלעד (בן 3) ויואב (בן שנה וחצי). הוא בוגר המכינה הישיבתית הקדם-צבאית "בני דוד" בעלי, ושירת כסמג"ד בגדוד 51 של גולני.
 

"חכמה וחן, גבורה ושמחת חיים, ענווה, תום וחוש הומור בריא", על כל אלה מספר חברו של רועי, ומוסיף "כל מי שבא עם רועי במגע לא יכול היה שלא להבחין באישיותו המקסימה".
 

נתנאל אלישיב היה חברו הטוב של רועי מימי בית הספר היסודי עד התיכון. החברות התחדשה שוב כשרועי למד במכינה בעלי. "לפי דעתי זו הייתה השנה המשמעותית בחייו, במובן זה שהיא נתנה לו את הכיוון והדחיפה לכל החיים. השנה זו חיזקה את החברות בינינו, כי מצאנו את עצמנו עם שאיפות רוחניות קרובות", אומר נתנאל.
 

מכריו של רועי מציינים במיוחד את הדחף התמידי שלו להתבונן פנימה, להשתפר ולהתקדם. אומרים שלא הפסיק להתפתח ביראת שמים, בשקידה וברצינות, והיה מלא בצימאון אל התורה בכל רבדיה. "רבים עברו במכינה, סגרו בתום השנה את הספרים והמשיכו הלאה בחייהם", אמר נתנאל בהספד שנשא בלוויה, "אך אתה, קלטת את התורה שלמדת בהקשבה פנימית עמוקה, ונהפכת לאיש אחר".
 

ביישוב עלי סיפרו כי התכונה הבולטת אצל רועי הייתה עדינותו, שלוות הנפש שלו והחיוך שעל פניו. "הוא הצטיין בכל מה שעשה, סיים את לימודי ההנדסה במכללת אריאל בהצטיינות, ובורך בכישרונות רבים", אמרו. "מי שהביט ברועי ראה לפניו בחור עדין ושקט, אך כשהוא נדרש להיכנס לקרב הוא הפגין פרץ עצום של נחישות ועוצמה, שלא ניתן היה לעמוד בפניהם. אהבתו הגדולה לעמו ולארצו הם שהניעו אותו להשקיע את כל כולו בשירות הצבאי, ולבסוף למסור את נפשו על הגנת העם והארץ", הוסיפו תושבי עלי.
 

"האופן שבו הסתיימו חייו, כשקפץ על רימון במטרה להציל את חייליו, מלמד יותר מכל מה שאוכל לספר", אומר נתנאל. "לנו נותר רק להודות על חלקנו הטוב שזכינו שמלאך התהלך בקרבנו שלושים שנה תמימות".