יזכור

מהישוב כפר אדומים.

נרצחה ע"י מחבל בואדי קלט.

בתאריך י"ז בניסן תשנ"ז 24/4/1997

הותירה הורים, אחים ואחות.

חגית, בת תמר ויוסי, נולדה בי"ד באדר,פורים תשל"ד 08.03.1974
 

בפתח תקוה. היא נולדה כתאומה לאחותה איילת ולהן עוד שלושה אחים. המשפחה התגוררה בצהלה וכשהתאומות היו בנות שנתיים וחצי עברה לגור ברמת הגולן, במושב בני-יהודה. שם, כותבת איילת, התאומה של חגית, "השדה הירוק מול הבית, צהיבותו בקיץ הלוהט ופריחתו המשגעת באביב, ימי שישי בכנרת, חול שחור ומים צוננים, מיץ פטל והגלשן של און, שדה הרימונים מעבר לגדר ומתיקותם, החדר המשותף שמשקיף לכנרת וכל הסודות, הלחישות בחושך, אחרי כיבוי אורות...".
 

הבנות למדו בבית הספר הממלכתי-דתי בחיספין וכשעלו לכיתה י', המשפחה עברה לגור בכפר אדומים. חגית עברה ללמוד בבית ספר "פלך" בירושלים, אחותה איילת עברה לבית הספר שליד האוניברסיטה. חגית נהגה לטייל בואדי קלט שליד ביתם לעיתים קרובות, ואיילת כותבת: "חגית נקשרה אל נופי המולדת מן הצפון אל תוך ירושלים והמדבר הגדול... המעבר הזה חידד אצלנו מאוד את הקשר אל הארץ, את האהבה אל הארץ".
 

בצבא שירתה כפקידה פלוגתית בגדוד הסיור של הבדואים. לאחר הצבא, חגית עבדה כבודקת בטחונית באילת, במעבר הגבול לירדן, שם למדה לצלול וכל כך אהבה ספורט זה. שם גם הכירה את חברתה הטובה, ליאת קסטיאל, ונוצרה ביניהן חברות אמיתית.
 

חגית ברוכת הכשרונות אהבה מאד לכתוב לעצמה. היא כתבה יומנים, ובטיוליה כתבה יומן טיולים. מגיל צעיר אהבה לכתוב שירים וכשגדלה התמידה בכך, ואף רצתה לפרסם חלק משיריה.
 

בתחילת חודש אפריל 1997 חגית שבה לארץ מטיול בעולם. כשנחתה, בקשתה הראשונה הייתה לרדת לטייל בואדי, שכה אהבה לבלות בטבע ובשקט שבו. ביום חמישי י"ז בניסן, חול המועד פסח תשנ"ז (24.04.1997), חגית וידידתה ליאת יצאו לטיול קצר בואדי קלט. שתיהן נרצחו בעת הטיול ע"י מחבלים בדקירות שברייה, גופותיהן התגלו למחרת בבריכה שבואדי.
 

חגית הייתה בת 23 במותה. היא הותירה אחריה הורים וארבעה אחים ואחיות. הובאה למנוחות ביום כ"ב בניסן תשנ"ז (29.04.1997) בבית העלמין בכפר אדומים.
 

הוריה של חגית וקבוצת חברים הקימו עמותה להנצחת זכרה. העמותה קיבלה לטיפולה מספר נושאים: מתן פרסים לסטודנטים מצטיינים ממכללת יהודה ושומרון באריאל; חורשה על-שם חגית בישוב אלון, ובה גן משחקים ונופש; אתר הנצחה הצופה לואדי, לזכר ששת הצעירים והצעירות שנרצחו בואדי קלט; תרומה לבית הכנסת בכפר אדומים ולספרייה בישוב אלון; עריכת צעדה בואדי קלט מדי שנה בחול המועד פסח, לזכרה של חגית.
 

במעלה כביש אלון מתנוסס לתפארת הישוב שנקרא על-שם חגית - מצפה חגית.

דברים שכתבה חגית לאמא שלה, תמר, בזמן מסעה הגדול בעולם: "אני כבר ילדה גדולה וראיתי הרבה בעולם. רציתי להודות לך על הילדות המפוארת שהייתה לנו. תודה על המקומות שבחרתם לגור בהם. תודה על העולם היהודי שפתחתם לנו צוהר אליו ותודה על הקשר לאדמה שהחדרתם בנו. תודה לך אמא על כל ההשקעה בגידולי, כי אנחנו כולנו גדלנו לאותה מציאות נפלאה ואני מחוייכת לעצם המחשבה שאני לא משם ולא משם, אני מפה!"