יזכור

מהישוב שילה.

נרצח בפיגוע ירי לעבר המכונית בה נהג בכביש אלון.

בתאריך ד' באייר תשס"ג 5/5/2003

הותיר הורים, אשה ושתי בנות, ארבעה אחים ואחיות.

גדעון (גידי), בן לאה וחיים, נולד בחיפה בכ"ו בניסן תשל"ה 07.04.1975. אחיהם של חסי, עינן, דקלה ושהם. גדל והתחנך בחיפה, למד בבית הספר היסודי "רמב"ם" שבשכונת נוה שאנן, ובשעות הפנאי הירבה לשחק כדורסל.
 

גדעון החליט להמשיך את לימודיו בישיבה התיכונית של בני-עקיבא בכפר הרא"ה. בישיבה הקדיש זמן רב ללימוד התורה, והיה מקובל מאד מבחינה חברתית.
 

בתום לימודיו המשיך לישיבה גבוהה בבית-אל, שם גם הקים את ביתו. גדעון נישא ללאה-ליאת (לבית נדיבי), ובשנת תשנ"ז נולדה בתם מוריה-שרה.
 

גדעון שקד על לימוד התורה, למד במסירות הן בחברותא והן באופן עצמאי. יחד עם זה, עסק גם בצרכי הציבור ובעזרה לזולת, בהקמת קופות גמ"ח (גמילות חסדים), באירוח ובהכנסת אורחים. אהב את הארץ והירבה לטייל בה לאורכה ולרוחבה, התעניין בתחום הארכיאולוגי ובשרידי ההתיישבות היהודית. הוא היה מבין מקימי הישוב גבעת-אסף, ע"ש אסף הרשקוביץ שנרצח בתשס"א ליד עפרה, ואף תרם מכספו לחיזוק הישוב ולצרכיו השונים.
 

גדעון עבד כמורה ב"תלמוד תורה" בבית-אל. הוא התמסר במיוחד לחיזוקם ולעזרתם של תלמידים חלשים, והיה עובד עמם ללא ליאות, בסבלנות רבה, עד שהיו מבינים את החומר הנלמד. כך נהג עם תלמידיו מבית-אל, ממעלה אפרים ומכוכב השחר.
 

בשנת תשס"ב (2002) התגייס גדעון לצבא ועבר טירונות ותקופת אימונים בחיל התותחנים כמשך כשישה חודשים, על פי חובתו, ולאחר מכן – צורף למערך המילואים הסדיר.
 

בשנה זו החליט עם רעייתו לעבור לישוב קטן יותר, בו יוכלו לתרום ביתר שאת להתפתחות הפיזית והרוחנית של המקום. הם בחרו בגבעת-אחיה שליד שבות-רחל, הסמוכה לשילה. בישוב החדש היה גדעון מעורב מבחינה ציבורית ושימש בתור חבר מזכירות. הדגשיו היו רוחניים בעיקרם, הוא דאג לבית הכנסת, לשיעורים ולמינויו של רב, וכן דאג לגמ"ח לחברים, ולגינון ופיתוח הישוב. הייתה לו דעה נחושה וברורה בתחומים בהם טיפל, אך הוא ידע להקשיב לאחרים בסבלנות, ורק אחר כך להבהיר את רעיונותיו ולהיאבק כדי שיתקבלו. גם לאחר המעבר המשיך גדעון ללמוד וללמד במעלה אפרים.
 

ביום שני בערב, ד' באייר, ערב יום הזכרון תשס"ג (05.05.2003), נסע גדעון להביא חבר לישוב שסיים שירות מילואים ואשר המתין להסעה בצומת, בסמוך לכביש אלון. הוא נסע לשם עם הבת מוריה, ובהתקרבם לצומת נפתחה על הרכב אש מחבלים ממארב. גדעון ובתו נפצעו והרכב עצר לצד הדרך. גדעון יצא, כנראה כדי להזעיק עזרה, אך התמוטט ומת במרחק עשרות מטרים מהרכב. הבת מוריה נמצאה ברכב ע"י המחלצים והועברה לטיפול מיידי. בהיתקלות נפצע גם חייל המילואים תמיר דר.
 

גדעון, בן 28 במותו, הובא למנוחות בבית העלמין בחיפה. הותיר אישה הרה ובת, הורים וארבעה אחים ואחיות. חודש וחצי לאחר מותו נולדה בתו השנייה – אורית.
 

משפחתו מבכה: "מאת ה' היה הדבר, ומה לנו כי נלין. מסירות הנפש לזולת ולמען ארץ ישראל מבליטה את גודל נפשו של גדעון ואהבתו לכל הסובבים אותו. הסתלקותו היא אבידה קשה וכואבת למשפחתו ולחבריו".
 

חברים מספרים על גדעון
 

כשהתיישבתי לכתוב על גדעון הי"ד עלו בראשי המראות של גדעון מתפלל בכוונה זמן רב, ולימודו בהתמדה גם בבין הזמנים, בבית הכנסת. אולם יותר מכל התרשמתי ממנו בנכונותו לשאת בעול הציבור. הדבר הרשים אותי מאוד במיוחד לאור העובדה שגדעון הי"ד היה חדש בישוב (כחצי שנה) ובכל זאת ממש נשא את הישוב על כתפיו וזאת לא מליצה בעוד שהיו סביבו תושבים נוספים, בעלי וותק רב יותר.
 

גדעון היה חונך ילד מאוד הישובים. ערב אחד פנה אלי וביקש שאייעץ לו בעניין הילד. ישבנו יחד והוא שטח בפניי את מורכבותו של הנער , תוך ציון פרטים חשובים כאלו ואחרים. למרות הכל החונכות הזו נעשתה בהתנדבות היה נראה שהיא תופסת לא רק את זמן השהות בפועל עם הנער אלא זמן רב ומקום רב בליבו ובמחשבותיו של גדעון כה רציני היה יחסו וכה רבה השתדלותו בעניין.
 

דבר נוסף הזכור לי מגדעון לימוד התורה שארגן לנוער הישוב בחופשת הפסח. הנוער אהב מאוד את הלימוד הזה. גדעון היה סוחף אותם , בהתלהבות ובמרץ והם נענו לו, הקשיבו ושמחו בו ובלימוד. גדעון דאג להביא מידי יום שוקו ולחמניה למשתתפים בלימוד וכמובן שזה עזר להתעוררות בלימוד ושימח אותם מאוד.
 

פעם נכנסתי לבית הכנסת בתקופת ניסן "בין הזמנים", ראיתי את גדעון עם ילד , האמת שלא ידעתי על פעולות החסד הרבות של גדעון עם ילדים. הערכתי את פעולתו , אך לא ידעתי שזה אפשר לומר היה אחד ה"מקצועות" שלו "לעזור לזולת".
 

את גדעון הכרתי במספר תחומים שונים ואחד מהם היה לימוד התורה וגם תפילה, ועל כך ארצה לתאר את תחושתי כלפי לימוד התורה. כאשר גדעון ישב ולמד הוא היה מרוכז ב-% 100 ממש זאת אומרת ששום דבר לא הסיט את מחשבתו בין אם אדם נכנס, עובר לידו. למידה זו היתה לי יראת כבוד מלפניו. גדעון היה יושב לפני בבית הכנסת כאשר היה קורא קריאת שמע , ראיתי איך שהוא מקיים הלכה למעשה לקרוא אותה באותיותיה בבירור ובטעמיה באימה ברתת ובזיע, תפילתו היתה זכה ותמה.
 

גדעון ידע להקשיב עד סוף דברי חברו , הוא המתין בסבלנות ולא הוציא הגה מפיו. בסוף הדברים היה אומר את דעתו. מידה זו היתה עקבית ותמידית בו.
 

איזו אהבת תורה היתה לו איזו אהבת ישראל, גמילות חסדים, איזה כבוד הורים לעילא ולעילא. איזו שמחת חיים והארת פנים, איזו מסירות נפש לארץ ישראל, איזה קידוש ה' נעשה על ידו בכל צעד ושעל בחייו.