יזכור
לרנר ברוך-בורי
נרצח בכ"ה באדר תשס"ב
מהישוב עלי.
נרצח בפיגוע התאבדות בקפה - "מומנט", ירושלים.
בתאריך כ"ה באדר תשס"ב 9/3/2002
הותיר הורים ואחות.
ברוך, בן רוני ודניאל, נולד בבאר שבע בכ"א באלול תשל"ג 18.09.1973. הוא נולד למשפחה ישראלית שורשית, בעלת תודעה לאומית עמוקה. מצד אמו צאצא לאנשי העלייה הראשונה ומייסדי ראש פינה (משפחת רוזנפלד) ונכד לאיש לח"י אברשה סלמן, ומצד אביו נכדו של ברוך (בוריה) לרנר, מלוחמיה הנועזים ביותר של המחתרת האנטי-נאצית בצרפת, שהוצא להורג על-ידי הנאצים ב- 01.10.1943. אחרי הוצאתו להורג של בוריה נשלחה רעייתו הדסה לאושוויץ ובנו דניאל הוסתר בבית ידידים. הדסה שרדה את אושוויץ, ובסוף שנת 1948 הגיעו האם ובנה לישראל. ברוך נקרא על שם סבו זה.
ברוך גדל בראשון לציון, למד בבית הספר היסודי "שלמון" ובתיכון "עמית עמל". עוד מילדותו היה גאה בהיסטוריה המשפחתית, התעניין בלוחמה נגד הנאצים ובלוחמה לתקומת מדינת ישראל ואהב מאד לקרוא ספרי היסטוריה צבאית. בהיותו כבן 15 שנים הצטרף לתנועת נוער "התחיה" ופעל במסגרתה.
ברוך היה מקובל מאד ואהוב על חבריו הרבים. היה פעיל כספורטאי בנבחרת הכדור-יד "הפועל" של ראשון לציון, וכן בנבחרת בית הספר התיכון בו למד. בשלב מסויים, כאשר נבחרת בית הספר הוזמנה לשחק בתחרות בגרמניה, סירב לנסוע לארץ זו מטעמים עקרוניים. הוא עזב את הנבחרת, והמשיך לשחק בנבחרת הנוער בנס ציונה.
במסגרת השירות בצה"ל התנדב ברוך לחטיבת "גבעתי". היה בעל כח פיזי רב, ולמרות שהסחוס בברכו נפגע עוד כשהיה נער סירב לקבל הקלות ושימש בתפקיד הקשה ביותר של מא"גיסט לכל אורך המסלול. מאוחר יותר הוצב לתפקיד מפקד טירונים במסלול ישיבות הסדר, אך שאף לשוב לפעילות מבצעית ובעקבות בקשתו הועבר לשרת באיזורי עזה וחאן-יונס, שם שירת כסמל סיור בגדוד "שקד" ועסק בהפעלה שוטפת של הלוחמים ובמבצעים מיוחדים, כולל סיוע בתפישת מבוקשים.
אחרי השחרור מהשירות הסדיר, עבד ברוך בעבודות שונות באיזורי ראשון לציון ונס ציונה, ובשנת 1997 נשלח לעבוד כמאבטח בשגרירות ישראל באקוודור. בשובו התגייס למשטרת ישראל, ועבד כשנה כבלש במשטרת נתניה, בפעילות סמויה נגד הפשיעה באותו איזור.
במהלך עבודתו כבלש נפגע קשות בתאונת דרכים, ולאחר החלמתו החל ללמוד לימודי מזרחנות ומדעי המדינה במכללת יהודה ושומרון (שבפיקוח אוניברסיטת בר-אילן). באותה עת עבר ברוך, שיישוב ארץ ישראל היה חשוב מאד עבורו, לגור בישוב עלי שבחבל בנימין. הוא גר בשכונה קיצונית ומבודדת של הישוב, ומיד עם הגיעו למקום החל לארגן בו שמירה עצמית, כשנה לפני פרוץ אינתיפאדת "אל-אקצה".
תוך כדי לימודיו עבד שעות ארוכות. בתחילה היה מנהל אתרים של חברת "אורטל" משילה, עבודה שבמהלכה נסע רבות בכבישים המסוכנים של יהודה ושומרון. מאוחר יותר עבר לעבוד כמאבטח של המשפחות היהודיות המתגוררות ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. עבודה זו, למרות הקשיים והסכנות שבה, היתה אהובה עליו מאד, שכן הרגיש קשר חזק לירושלים ונהנה להסתובב בסימטאות העיר העתיקה ולהכיר את מגוון התושבים ברובע. ברוך היה אהוב מאד על ילדי תושבי הרובע, שהרגישו לידו בטחון רב.
ברוך היה אדם פתוח וחברותי, בעל חוש הומור חריף וחד, שידע לגשת לכל אדם במאור פנים ומתוך פתיחות רבה. היה מסוגל ליצור קשר עם כל אדם, החל ממתיישבי השומרון ואנשי הרובע המוסלמי וכלה בחבר'ה החילוניים של ירושלים או תל אביב. הוא אהב לבלות ולא הסכים לוותר על הצד הזה של חייו. כשבוע לפני מותו ביקשה ממנו אמו למעט בבילויים במרכז העיר, בשל סכנת הפיגועים, אך ברוך לא היה מוכן לקבל גישה זו ואמר "אסור לנו לחיות כמו עכברים בחורים, שכן זה בדיוק מה שהטרור מתכוון להשיג".
במוצאי שבת כ"ו באדר תשס"ב (09.03.2002), סמוך לשעה 23:00, התפוצץ מחבל-מתאבד בתוך "קפה מומנט" ההומה אדם בשכונת רחביה בירושלים, ברחוב בן-מימון. המקום נהרס כליל, עשרות אנשים נפגעו ו- 11 נהרגו. ברוך, שישב במקום עם חברים, נפגע בעורק הצוואר ומת מיד.
בן 28 היה במותו. הניח הורים ואחות. הובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות, ירושלים.
ימים ספורים לפני הירצחו כתב ברוך מכתב גלוי לראש הממשלה אריאל שרון, ובו יצא בחריפות כנגד הקמת גדר הפרדה בין שטחי יהודה ושומרון לבין האוכלוסיה ב"קו הירוק". לדעתו, תביא הקמת גדר כזו להפקרת האוכלוסיה היהודית ביש"ע. המכתב פורסם אחרי מותו ב"ידיעות אחרונות".
המכתב פורסם גם באינטרנט, באתר - קרבנות /soberingup.brinkster.net, המנציח את קרבנות הטרור.
בעת שנרצח, עמד ברוך לסיים את עבודתו הסמינריונית במסגרת לימודיו האקדמיים לתואר ראשון. את נושא העבודה בחר בעצמו – חקר תופעת המחבלים המתאבדים. הנחת המחקר היתה כי מתאבדים אלה (השאהידים) מנוצלים בצורה צינית על-ידי פוליטיקאים פלשתיניים ומדינות תומכות טרור כעירק, בעוד האיסלם המקורי מתנגד עקרונית להתאבדות כזו. העבודה תושלם ותפורסם על-ידי המשפחה והמכללה האקדמית יהודה ושומרון.
כן תוציא המשפחה לאור מכתבים שכתב ברוך מהארץ ומחו"ל, ודברים שכתבו עליו חברים, מורים ובני משפחה.
בקהילה היהודית בצרפת ובחוגי ותיקי המחתרת האנטי-נאצית עורר דבר הפיגוע ומותו של ברוך זעזוע עמוק. ההיסטוריון הידוע אדם רייסקי, שהיה מפקדו של בוריה לרנר במחתרת במלחמת העולם השנייה, הוציא עלון מיוחד אודות הסב ונכדו. בעלון סיפור הוצאתו להורג של הסב על-ידי הנאצים בהיותו בן 28, וסיפור הירצחו של נכדו (שנקרא על שמו) על-ידי פלשתינאי, בהיותו באותו גיל. העלון הופץ בין גורמים יהודיים וצרפתיים, וכן נשלח למוסד "יד ושם" בישראל.
העלון מופיע באינטרנט, באתר המספר על המחתרת היהודית בצרפת.
התושבים היהודים ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים החליטו אף הם להנציח את ברוך, ולקרוא על שמו גינת משחקים לילדי הרובע. הגינה נבנתה מעל הסימטאות הצרות, והיא צופה על נוף מדהים ביופיו של גגות העיר העתיקה.
כמו כן להלן אתרי אינטרנט בהם ניתן למצוא חומר נוסף:
קטע מדברים שכתב כשבוע לפני שנרצח אשר נמצאו בין חפציו לאחר מותו:
"... לאחר כל פיגוע אנו רואים אמהות יהודיות בוכות. מה קרה למשפט הידוע – "אל תדברו בגת אל תספרו בחוצות אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים"? בכל הפרסומים בתקשורת, כולל צילומי זוועה, אנו במו-ידינו מעודדים את רוח הקרב של אויבינו ומחלישים את כח עמידתנו במציאות הקשה הסובבת אותנו. האינטלקטואלים מגדירים את סיפורי הגבורה של יהודים במהלך ההיסטוריה כמיתוסים שאינם מתאימים לזמנים אלה, ובכך נוטלים את מעט הגאווה שנשארה לנו כעם יהודי שהקריב קורבנות כה רבים כדי לחזור ולגור בארץ ישראל.
כיום, לא נותר לנו דבר חוץ ממדינה שהגדרתה משורבטת על ניר ואשר אינה שווה אפילו את מחיר הקלף שעליו נכתבה מגילת העצמאות. היא תישאר כך עד ליום שבו נוכל לזקוף כתפיים ולהסתכל לאויבינו בעיניים, מבלי לדאוג מה יאמר יהודי כזה או אחר כנגד הערכים היהודיים או המדינה היהודית בארץ ישראל".